גמילה מחיתולים - הרטבת יום כמעט שנה

שלום איילת,
מהפניה שלך נשמע שהשנה האחרונה היתה עבור בנכם רצופה בשינויים סמוכים.
תחילת הגמילה נעשתה בשלב סמוך מאוד ללידת אחותו, וכנראה שנעשתה במקביל לשינויים אחרים בבית שחלו באותה תקופה מעצם סמיכותה של הלידה.
לכן סביר שתהליך הגמילה היה מלווה בקשיים שמקורם לאו דווקא בגמילה עצמה.
עד מהרה נולדה אחותו, הסדר בבית השתנה, והשינויים כללו מן הסתם גם שינוי במידת תשומת הלב. עם לידת אח, ילדים רבים סובלים מקשיים פסיכולוגיים המשולבים בפיתוח דרכי התמודדות עם השינוי הגדול ו"הרעת התנאים".
חלק מהקשיים מתבטאים גם בחזרה לפספוסים בנושא הצרכים, ויש גם קשיים נוספים.
על רקע זה, כדרך להתמודדות עם תסכול הילד הבכור, הורים רבים בוחרים בהעצמת הילד תוך אמירות של "אתה כבר גדול, אתה יכול לבד". התנהלות זו עשויה ליצור בילד קונפליקט, היות וגדול מתפרש עבורו בהפחתה בזכויות / בתשומת לב ההורים או באופן כללי בפגיעה באיכות החיים. מתוך כך, נראה ילדים שמעדיפים להישאר ילדים קטנים ואף אומרים זאת.
כעת, אתם נדרשים שוב לסוגיית ההרטבה ממנה עדיין מתקשה להיגמל, אולם במקביל אתם עסוקים בגמילה ממוצץ - גם היא תהליך התבגרות פסיכולוגית ושינוי חשוב בחייו (גם רפואית), אולם גם בגרות זאת מלווה ב"הרעת תנאים".

עצותי לכם הן לפעול בשלושה מישורים:

להבנתי - הגמילה מהמוצץ כבר החלה, המשיכו והתמידו בה. חוסן ועקביות מצדכם תעזורנה לו להתמודד עם הקושי.

לגבי הגמילה מהרטבה - ברור שעדיין מתקשה שלא להרטיב, ולכן עליכם לעזור לו, ולרתום גם את הצוות בגן לעזרתכם. בהתאם לפרקי הזמן שבין הרטבה אחת לשניה, הזכירו לו לגשת לשירותים באופן יזום כל פרק זמן קבוע וקצר יותר. אם פרקי הזמן כעת הם כל שעתיים, קחו אותו אתכם לשירותים כל שעה. כך גם בגן. התעקשו שילך לשירותים, אך עשו זאת ברוך ובנעימות (מבלי להביכו ליד חבריו בגן למשל). בקשו מהצוות ללחוש לו את התזכורת באוזן, אולם הקפידו שילך וינסה לעשות. בכל מקרה נכונו לכם ולו עוד פספוסים. היו בטוחים וזכרו שהחוויה להיות עם מכנס רטוב אינה נעימה לו, והימנעו מלהוסיף על אי הנעימות. החליפו לו בנעימים, והמנעו מאמירות מאשימות או מתוסכלות/מתסכלות. הקפדה על שגרה שכזו, אמורה לעזור לו להיגמל באופן מהיר יחסית. וזכרו - הוא זקוק לעזרתכם וכרגע לא יכול להיגמל לבד, אל תצפו זאת ממנו.

לגבי הרצון להישאר קטן - נסו לחשוב על רעיונות ל"רווחים" מהיותו גדול. משהו שיעזור לכם לומר אמירות כמו: "אתה כבר גדול, לכן מגיע לך...". כך למשל, תוכלו להכניס משחק חדש לבית שמתאים "רק לגדולים". תוכלו לפנק בממתק (בריאותי) שמגיע רק לגדולים, לאחר את שעת השינה שלו ברבע שעה אחרי אחותו, כך שזה הזמן שאתם איתו יחד ב"זמן של גדולים" וכדומה. כאשר לגדול משמעותו גם להרוויח, אף אחד לא רוצה להישאר קטן.

אני מזמין אותך לשוב לעדכן על ההתקדמות.

בהצלחה!

קודם כל ברצוני להודות על התייחסות וייעוץ בנושא. אשמח לשמוע להצעתך. התחלנו לקחת אותו כל שעה לשירותיים ובינתיים אין הרטבות :) השאלה מה השלב הבא? האם צריך בהדרגה לעלות בזמנים?.. ראוי לציין שנגמל ממוצצים לחלוטין. הגיב רגשית דרך עלית חום למשך יום. לאחר תמיכה רגשית התאושש וחזר לעצמו. אף הפתיע והתחיל להתקרב רגשית לאחותו. אולי מכיוון שקבל המון אהבה ותמיכה מאתנו בימים האחרונים. וייתכן שקיימת סיבה אחרת, אולי מצא חברה כייפית למשחק... בכל מקרה, אשמת לשמוע שוב את עצתך בנושא.

היי איילת,
נפלא לשמוע שיש התקדמות חיובית.
בעקרון כעת יש לשלב 3 עקרונות.
1. להמשיך לספק תמיכה רגשית, ולהמשיך להשקיע בו זמן במשחק משותף ושיחה (עם אחותו וגם זמן שיהיה רק שלו עם ההורים)
2. להגדיל את פרקי הזמן (בהדרגתיות!). הגדילו בפרקי זמן של רבע שעה עד חצי שעה (לפי הרגשתכם).
3. העבירו מסרים עדינים של אחריות אישית - ושוב בהדרגתיות. "אם אתה שם לב שאתה צריך לעשות..." בתחילה - "אמור לי" ובהמשך "קרא לי אתך לשירותים" ואח"כ "לך לשירותים".

והכי חשוב: היו סובלניים לפספוסים!

וכמובן המשיכו לעדכן.

בהצלחה!

ממשיכה לעדכן. תודה שוב. כשמבקשים ממנו ללכת לשירותים לא רוצה שייקחו אותו מתעקש ללכת לבד (נכון לשבועות האחרונים בכלל). אבל רוב הפעמים שמבקשים ממנו ללכת אומר: "אני לא רוצה לעשות פיפי". הדרך שלנו להתמודד אם מצב זה, זה באמצעות איומים לענישה, למשל: "אם לא תלך לעשות פיפי אז אני אפסיק לשחק אתך". מה שבסופו של דבר מביא לתוצאת ההליכה. אבל, אנחנו לא מצליחים להשיג זאת בדרכי נועם. וניסנו גם בעבר משפטים בסגנון, "בוא לשירותים כי אח"כ לא יהיה לך נעים "במכנסים וכדומה. ראוי לציין כי הוא סובל בעיקר מכתמים במכנסים של פיפי. הבנתי שבגן הוא בעיקר מפספס כשהוא עסוק במשחקי ארגז חול. שאלתי: איך מתמודדים אם "אני לא רוצה לעשות פיפי" בדרכי נועם?

היי איילת,
להיות הורים זו מטלה ביצירתיות.
בפורמט של פורום קשה להתרשם מהאופי של ההתנגדות, ובעיקר מהמקור שלה.
יחד עם זאת אני שמח שאת מבינה שכדאי לחפש דרך לתקשר את תהליך הגמילה מכיוון חיובי.
באופן כללי, במקרה של התנגדות מצדו, אני מציע לחשוב על דרכים לתגמל (במידה) את הילד על הליכתו לשירותים.
ניתן למשל לבנות איתו לוח שעות של אחה"צ, המחולק למקטעי האיפוק. על הלוח הזה מדביקים סמיילי אחד עבור כל מקטע שבו הצליח להתאפק וניגש לעשות בשירותים. את הסמיילי כדאי לתת לילד להדביק - אחרי שהוא ניגש לשירותים.
באופן כזה הוא צובר לעצמו סמיילים לאורך שעות העירות.
בערב, אפשר להתבונן יחד איתו בטבלה, ולספור איתו את הסמיילים שצבר.
אח"כ אפשר לתת צ'ופר קטן כדוגמת קוביית שוקולד (למרות שעדיף משהו בריא יותר). חשוב שזה יהיה משהו שהוא אוהב, וחשוב מאוד שזה יהיה צ'ופר קטן(!). אפשר לתת לו לבחור מראש את הצ'ופר שהוא מעדיף.

לפני שמתחילים את הטבלה, הסבירו לו את הרעיון ואת התהליך, וגם על הצ'ופר.
כך ההליכה לשירותים תיעשה למען מטרה נעלה יותר
:)

המשיכו לעדכן,

בהצלחה!