כל תשובה זה בסדר

שלום גילה,

את מוטרדת מכך שבתך לא מבטאת כאב, גם כשהיא מקבלת מכה, ולא מספרת מה עובר עליה, גם כשברור שמשהו מטריד או מעציב אותה. נראה שהיא חוששת לבטא חלקים שלה של כאב, תסכול, וצורך בנחמה - אולי מכיוון שהם נתפסים בעיניה כחולשה. את אפילו מתארת שהיא מתחבאת מאנשים, כלומר מתביישת בחבלותיה.

נסי לחשוב מה עשוי היה ליצור אצלה תפיסה כזאת, למשל איך מגיבים אצלכם בבית לבכי או מכה או כאב. זה יכול להיות בכיוונים שונים, לפעמים ילדים מגלים איפוק ולא "מרשים לעצמם" לבכות או להתלונן מכיוון שהדבר מעורר בסביבה חרדה ולחץ. לפעמים, הם נמנעים מכך כי נדמה להם שהוריהם לא יוכלו לעמוד בכך ובעצם כך הם "מגינים" עליהם. לפעמים הם דווקא נמנעים מתוך חוויות קודמות, בהן לא זכו למספיק יחס ותשומת לב לכאבם. ייתכן גם שאף אחד מאלה לא נכון, ומאיזושהי סיבה אחרת בתך לא מרגישה בנוח לבטא מצוקה.

נקודה נוספת היא זמן הופעת התופעה הזאת - את מציינת שזה החל לאחרונה, האם קודם לכן היא הייתה חופשיה יותר לבכות ולבטא כאב? האם השינוי קרה בסמוך להולדת אחותה? אם כן, יתכן שהיא מגיבה לכך שאת עסוקה יותר, ולא רוצה "להעמיס" עלייך.

בכל מקרה נסי לדבר איתה על כך ולעודדה לביטוי רב יותר. כשהיא נופלת ומקבלת מכה את יכולה לומר לה "זה בטח כואב" וכדומה. נסי להעביר לה את המסר שאת רוצה לשמוע, ויכולה לעמוד בכך. כך גם בנוגע להתרחשות בגן.
אני מבינה שבנוסף לכך את חשה שהגננת לא מתייחסת לכך כראוי. נסי להבין ממנה מה דעתה, האם יש לה השערה לגבי סירוב בתך לבוא לגן, ובכלל נסי להיעזר בה על מנת לקבל מידע לגבי ההתנהלות החברתית של בתך בגן והאם גם בגן היא לא מבטאת כל קושי או תסכול.
בהצלחה.

יכול להיות שהיא נדבקה למילה כלום מתוכנית לילדים אחרי שקראתי את התגובה שכתבת הבנתי מאיפה זה הגיע הגננת אומרת שהיא היחידה שלא מבקשת עזרה וגם שם היא משתמשת המילה כלום וזה כמובן שכואב לה
איך אני יכולה לעזור לה למפתח ולספר מה כואב לה מצער אותי שהיא שומרת את הכאב לעצמה
מה אפשר לעשות ?