ילדה בת שנתיים - בבקשה עזרה!!

שהיא בכלל לא מקשיבה לנו ולא "סופרת" אותנו. כשאנחנו מבקשים מימנה משהו היא מיד אומרת "לא רוצה" ושום דבר לא עוזר רק "איומים" שניקח לה צעצוע מסויים שהיא משחקת בו באותו רגע. וכל היום היא אומרת "די" לכולם, כאילו בכוונה.

נודה לכם מאוד על עזרה,

שלום שירן,

נשמע שאתם מתמודדים עם התנהגות לא פשוטה, אשר לאורך זמן פוגעת באווירה בבית ומשפיעה על כל המשפחה. את משערת שהתנהגותה של בתך נובעת מתסכול כלשהו שלא ברור לכם מהו. ייתכן שאת צודקת, ובכל מקרה התנהגותה מעידה על חוסר שקט שגם היא חווה. היא מגיבה בזעם על כל תסכול, בכל פעם שהיא לא מקבלת משהו שהיא רוצה – כלומר היא לא פיתחה עדיין יכולת לשאת תסכול אפילו קל, ולקבל את גבולות כוחה ושליטתה. המצב הזה קשה לכולם - לה, לכם, לצוות בגן.

את מתארת שניסיתם את כל הדרכים – לכעוס, להסביר יפה, להעניק תשומת לב... ושום דבר לא מצליח. כפי הנראה אין "פתרון קסם" למצב שאת מתארת, והתשובה נמצאת ביכולת שלכם להגיב אליה באופן עקבי, יציב, וחד משמעי. יש להעביר לה מסר ברור לגבי התנהגויות שאינן מקובלות עליכם, כמו אלימות וצרחות. מפאת גילה הצעיר רצוי שהמסר לא יתבטא רק במילים, אלא גם במעשים. אם למשל אתם משחקים והיא מחבלת במשחק – יש להרחיקה למספר דקות ולא לאפשר לה להמשיך בכך. באופן דומה יש להגיב בתקיפות כאשר היא מכה.

על מנת לסייע לה לשאת את התיסכול שבכך, נסו לדבר אליה בתקיפות אך לא בכעס ובתוקפנות, ולצד האיסור להביע גם הבנה לרצונה ולתסכולה. למשל "אני מבינה שאת נורא רוצה את הצעצוע הזה עכשיו, אבל ילד אחר משחק בו ותצטרכי לחכות לתורך". כך אתם "מתווכים" לה את רגשותיה ועוזרים לה לקבל את הרעיון של דחיית סיפוק. במקביל, אם הדבר לא קורה מספיק, נסו ליצור מצבים בהם היא כן יכולה להחליט ולבחור מתוך מספר (מוגבל) של אפשרויות – למשל באיזה משחק משותף תשחקו, מה היא תלבש לגן, או מה תאכל לארוחת ערב וכו. כך תהיה לה גם חוייה של בחירה ושל שליטה, באופן שמקובל על הסביבה.

הדרך צפויה להיות קשה אך נסו להמשיך בה בעקביות ואני מקווה שתראו פירות.
במידה והדבר ממשיך לאורך זמן ללא כל שיפור, יש מקום לפנות ליעוץ מקצועי לצורך הדרכה הורית מפורטת יותר.
בהצלחה!