בת 8.5 משקרת המון

שלום,
שקרים אינם תופעה בלתי רגילה, אולם שימוש בשקרים כדרך התנהגות נפוצה מדי עשוי להוביל לקשיים בהמשך.
כדי לתת תשובה מותאמת, אשמח לקבל ממך מעט יותר פרטים:
1. סביב אילו תכנים היא משקרת. האם מדובר רק בתכנים שליליים (למשל עשתה משהו בניגוד לרצונך), או בתכנים מגוונים אחרים - למשל אירוע חיובי שהיא מסתירה או משקרת לגביו, או למשל "צביעת את העולם בוורוד" (כל החברות רצו לשחק איתי בהפסקה)?
אם תוכלי לספק מספר דוגמאות מסוגים שונים, זה מאוד יועיל.
2. מהו האופן שבו אתם מגיבים כאשר היא משקרת / מסתירה חלק מהאמת?
כיצד אתם בוחנים אם מדובר בשקר, ומהי התגובה שלכם כשמתגלה השקר?
באם כל אחד מההורים נוהג אחרת - אנא ספרי על סגנון תגובה טיפוסי של כל אחד מכם.

1.היא משקרת או לא מספרת את כל האמת לגבי תכנים שהיא יודעת שחשובים לנו.
2.לפעמים אנו מתעצבנים ולאחרונה אנו פשוט מדברים איתה ומבהירים לה שאנו מאוכזבים ושהיא יכלה לספר לנו את האמת ואולי נכעס באותו רגע וזה עדיף על דבר שגוי כפול.ושאנחנו רוצים להאמין בה שוב אז שתראה לנו שאפשר.
בסהכ היא משקרת או לא מספרת אמיתיות מלאות לגבי נושאים שהיא מפחדת שנכעס כמו איבוד כסף או לתת לחברה כסף שנתנו לה שהיא קיבלה לקנייה לה ולאחיה.הרבה התחיל השינוי בהתנהגות מאז שנולד אחיה שכיום הוא בן שנתיים ובחודשיים האחרונים הם עברו לישון יחדיו וזה יצר קירבה.
מאוד חשוב לי להחדיר לה ביטחון עצמי מבלי שזה יפגע בכיבוד הורים.
אשמח לעצויתייך
תוגה על המענה

שלום שוב,
אני מתרשם שהשקרים או חלקי האמת שבתך מספרת הם בעיקר על מנת להימנע ממצבים אותם היא חווה כמפחידים וקשים רגשית (למשל הכעס שלכם), ולא מדובר שהתבטאות שיקרית בנוגע לתחומים רחבים יותר.

מעט על שקרים:
הופעתם של שקרים אצל ילדים (בשלבים מוקדמים יותר), מלמדת על התפתחות תקינה, כשהילד מתחיל להבין שמה שהוא יודע לא בהכרח ידוע לכולם. בגילאים מתקדמים יותר, ילדים מתנסים בשקרים מסיבות מגוונות, אולם אצל רוב הילדים, עיקר השימוש בשקרים נעשה על מנת "לצמצם נזק" (עשיתי משהו רע ולא רוצה שיגלו / להיענש).

חשוב לי לציין שמדברייך נשמע שהשקרים או חלקי האמת שביתך מספרת אינם נעשים מתוך מקום של חוסר כבוד כלפיכם, אלא יותר מחשש מההשלכות. יתכן שלאור אירועים בעבר בהם הבעתם את כעסכם כלפיה (ואולי אף הענשתם?), הפגיעה שחשה היתה גדולה בשני מישורים:
1. העונש היה כבד מאוד - כלומר ההפסד היה גדול, ולכן התפתחה תחושה שכדאי להימנע מאמירת האמת במצבים בהם עלולה לקבל עונש דומה.
2. התחושה שאיבדה את הערכתכם או אהבתכם - פעמים רבות תגובותיו של ההורה נחוות כתגובה חריפה אצל הילד, גם כאשר ההורה מרגיש שהתגובה שלו דווקא היתה מותאמת. אז הילד עלול להרגיש כי כדי לשמר את אהבתם של ההורים, הוא "חייב לשקר" ומקווה שלא יתפס.

למשל, הורים שבחרו שלא לדבר עם הילדה מרגע שפעלה בניגוד להוראותיהם ועד הבוקר שלמחרת (כמו ברוגז) השאירו תחושה אצל הילדה כי האהבה שלהם ניתנת לה רק כל עוד היא פועלת בהתאם לדרישותיהם, אחרת יפסיקו לאהוב אותה. אולם ישנם מצבים בהם ילד מתקשה להתאפק ופועל בניגוד לרצון ההורים. במצבים כאלה, בחרה לשקר היות ו"העונש" על המעשה עשוי להיות בלתי נסבל. במקרה כזה, תוספת האכזבה של ההורים על השקר במידה ותתפס לא נחוותה כמשמעותית.

גם כמבוגרים אנחנו יודעים שישנם מצבים בהם אנחנו "מנהלים סיכונים". אפילו במהלך שבוע אחד רובנו נתקלים בלא מעט מקרים בהם אנו תוהים אם "כדאי לנו לשקר". למשל: "האם לומר שהתעוררתי מאוחר, או שהילד הרגיש לא טוב ונאלצתי להתעכב?". אנו שוקלים את ההשלכות של כל מצב, ולא פעם בוחרים "לעגל" את האמת. כמובן, שכמבוגרים קל לנו יותר לשער את הסיכוי להיתפס בשקר, אולם גם אנחנו לא פעם "נתפסים" למרות החישובים שעשינו.

לסיכום,
התרשמותי היא שבתכם משקרת מתוך חשש, ולא מתוך חוסר כבוד כלפיכם.
המסר שאתם מעבירים לבתכם, לפיו אתם מעוניינים שהשיח בבית יהיה אמיתי וללא שקרים, גם אם האמת לא תמיד נעימה, הוא מאוד חשוב. חשוב כמובן להקפיד על הדרישה הזו באופן דו כיווני - כלומר שגם אתם ההורים לא תיתפסו בשקרים (גם לא שקרים קטנים או שקרים "לבנים"), כדי שלא לשדר מסר מבלבל.
חשוב שבתכם תפנים גם שלהתנהגות לא מקובלת יש מחיר שאותו יש לשלם. עם זאת, אני מאוד ממליץ לכם לבחון את תגובותיכם כלפיה במצבים שונים.
1. התנהגות מכוונת - כאשר היא עושה מעשה אסור בכוונה (כמו לקנות לחברה במקום לאחיה): חשוב להסביר לה את הבעייתיות שבעניין, אך כדאי להשתדל לעשות זאת באופן שמאפשר הקשבה ולא בטון מאשים או בצעקות.
2. התנהגות לא מכוונת - למשל איבוד כסף. במקרים כאלה חשוב לשקול אם כדאי לנזוף או להעניש. לעיתים אנחנו שוכחים שילדים הם בני אדם קטנים, ולעיתים עושים טעויות שלא במתכוון. ענישה במקרים כאלה עשויה להעמיד אותם חסרי אונים, היות ולהרגשתם לא היה משהו שיכלו לעשות אחרת. יתרה מכך, חשוב שנזכור שגם כבני אדם בוגרים אנחנו נתקלים מקרים כאלו (איבוד ארנק למשל / משקפיים / מפתח). במקרים כאלו כדאי לחשוב על דרך לעזור לה לפצות על המצב. למשל - על איבוד של כסף, תוכל "לעבוד" בבית על מנת להרוויח אותו בחזרה. זה לא חייב להיות מטלת נקיון. גם הכנת ציור או עבודה מושקעים לתליה על המקרר יכולים להיות פעולה "מתקנת".

ככלל, איני בעד ענישה, וממליץ לכם לחפש גם בתגובות קודמות בפורום את התייחסותי לגבי ענישה באופן ספציפי.

אשמח שתשובו לעדכן.

בהצלחה!

1.היא משקרת או לא מספרת את כל האמת לגבי תכנים שהיא יודעת שחשובים לנו.
2.לפעמים אנו מתעצבנים ולאחרונה אנו פשוט מדברים איתה ומבהירים לה שאנו מאוכזבים ושהיא יכלה לספר לנו את האמת ואולי נכעס באותו רגע וזה עדיף על דבר שגוי כפול.ושאנחנו רוצים להאמין בה שוב אז שתראה לנו שאפשר.
בסהכ היא משקרת או לא מספרת אמיתיות מלאות לגבי נושאים שהיא מפחדת שנכעס כמו איבוד כסף או לתת לחברה כסף שנתנו לה שהיא קיבלה לקנייה לה ולאחיה.הרבה התחיל השינוי בהתנהגות מאז שנולד אחיה שכיום הוא בן שנתיים ובחודשיים האחרונים הם עברו לישון יחדיו וזה יצר קירבה.
מאוד חשוב לי להחדיר לה ביטחון עצמי מבלי שזה יפגע בכיבוד הורים.
אשמח לעצויתייך
תוגה על המענה