אוהב להיות בבית

שלום איילת,

את מתארת העדפה ברורה של בנך להיות בבית, ורצון להימנע מפעילויות אחרות, גם אם הן כשלעצמן אהובות עליו. אני מסכימה שכדאי להבין את מקור הקושי - האם עצם ההימצאות מחוץ לבית מכניסה בו אי שקט? האם העניין הוא הצורך לדעת מראש, ואם תכיני אותו כבר בבוקר לפעילות הצפויה, הוא יקבל זאת באופן אחר? אפשרות נוספת היא שבנך מחפש דרך לשלוט בסדר היום ולהיות זה שקובע את מהלך הדברים. מתי הופיעה ההתנהגות הזאת? האם בעקבות אירוע מסוים שאת יכולה לשחזר?

שאלה אחרת היא כיצד אתם מגיבים לבקשותיו/בכיו/דרישתו לחזור הביתה. האם את נעתרת לכך ומבטלת תכניות, או ממשיכה בתכנית המקורית? ואם את לא נעתרת לרצונו, כיצד הוא מגיב לכך? האם הוא נרגע ואף נהנה בהמשך, או ממשיך לדרוש "הביתה"?

תשובות לשאלות אלה עשויות לעזור בבחירת התגובה. באופן כללי נראה לי שלא כדאי ללכת עם הדרישות שלו על מנת שלא לחזק את ההימנעות, ומאידך לא כדאי להעמיס עליו יותר מדי. כך למשל ניתן לשלב בימות השבוע בין אחר צהריים ביתי לבין פעילויות בחוץ, וגם לשתף אותו בהחלטה הזאת וליידע אותו על כך מראש.

אשמח להתייחס שוב בהמשך.

תודה על ההתייחסות המהירה.
לדעתינו הוא מרגיש הכי בטוח בבית שלו ולכן מעדיף לא לצאת. גם כאשר יום לפני אנחנו מכינים אותו לזה שלמחרת אחרי הגן אנחנו הולכים ביחד ל: סבא/סבתא/קניות/חברים או כל מקום אחר הוא מביע התנגדות.
בשניה שנכנס לאוטו אחרי איסוף מהגן הוא מוודא שנוסעים הביתה במידה ואומרים לו שרק עוצרים לאסוף מישהו ולא נוסעים ישירות הביתה הוא צורח ובוכה. ברוב המקרים אחרי שמגיעים למקום המתוכנן הוא נרגע ורק כשנמאס לו מבקש הביתה.(ונמאס לו די מהר).

התופעה התחילה בסביבות המעבר שלו לגן עירייה ואנחנו חושבים שהוא פשוט חוזר עייף ומותש מיום ארוך בגן ולכן מעדיף את המנוחה בבית, השאלה היא האם לזרום איתו או להכריח אותו להצטרף לפעילות אחר הצהריים מחוץ לבית.

שוב תודה!

שלום שוב,

ההשערה שאתם מעלים עשויה באמת להיות נכונה - המעבר לגן עירייה יכול להיות חוויה אינטנסיבית ומאתגרת. בנך צריך היה בחודשים האחרונים להסתגל לצוות חדש, סדר יום וכללים חדשים, בוודאי לילדים חדשים לפחות באופן חלקי, ואולי אף נאלץ לוותר על שנת צהריים שהייתה לו עד אז. אם אכן כך הדבר, נראה שכדאי לאפשר לו את השקט והמנוחה בבית לאחר הגן, ולא להתעקש על פעילויות מחוץ לבית. בבית הוא יכול לעסוק בענייניו, ללא צורך להתמודד עם אינטרקציות חברתיות מורכבות, לחלוק בחפצים, להיענות לדרישות הצוות וכו, וכדאי לאפשר לו את זה. בהדרגה הוא ימשיך להסתגל למציאות החדשה ויוכל שוב "להתפנות" ולמצוא עניין והנאה בגיוון ובמפגשים אחה"צ. אפשר כמובן להמשיך להציע, אבל לא ללחוץ.

בכל זאת את אומרת שמעבר לנושא השקט והמנוחה, הבית גם מהווה עבורו "מקום בטוח", ואולי את מרגישה שמדובר בהימנעות שבבסיסה חשש וחרדה מפני "העולם שבחוץ". לכן כדאי לשים לב אם יש סימנים נוספים לכך, ואם אין רגיעה תוך זמן מה, לחשוב שוב על דרכי התגובה.
בהצלחה.