ילדים של בני זוג בסבב השני

שלום ולרי,
אני חושש שהצלחתי להבין את דברייך רק חלקית.
אנא פרטי מעט יותר:
הבנתי שלך יש בן אחד?
כמה ילדים יש לבן זוגך?
מהו סידור המגורים כרגע (שלכם ושל הילדים)?
האם תוכלי לתאר דוגמאות למצבים בהם להבנתך יש צורך להתערב?
בנוסף, האם תוכלי לציין את האופן שבו אתם מתערבים?
למשל לא לגמרי הבנתי למי את מעירה - לבנך/ לבן של הבן זוג / לבן זוג?

תודה

לי יש בן 8 .לבן זוגי יש ובן 7
בנים חברים בניהם .בן שלי יותר תמים והבן של בן זוגי יותר פיקח מהבן שלי והרבה פעמים מצליח להוציא
את הבן שלי אשם בכל המעשים "הלא טובים"
לפעמים בן של בן זוגי ממש עושה הצגה ובן זוגי לא רואה את זה .
בנוסף הוא אוהב להגיד לבני משפטים : שלך בכלל לא יפה ולא טוב ,אתה יותר גרוע ,אתה לא יודע כלום ובן שלי מאמין לו .
לפעמים אני לא מתאפקת ומאירה לו בצורה :" אני רואה איך אתה מפרגן לחבר " או " מעניין למה תמיד דני (שם בדוי ,הבן שלי ) אשם בכל ?"
בן זוגי לא רואה את המצב ככה ,הוא מתחיל לתת דוגמאות במה הבן שלי לא בסדר .
לבן זוגי יש סוג של חרדה שילדים שלו לא ירצו לבוא אליו אם לא יהיה להם כיף אצלו
אנחנו כרגע גרים בביתים נפרדים אבל מתכוונים לעבור לגור יחד .
בן שלי גר איתי וילדים של בן זוגי מבקרים אצלו פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה
תודה !

היי ולרי,
אכן סיטואציה משפחתית מורכבת.
באופן כללי, אני מייעץ להורים שלא להתערב בנושא מריבות בין אחים, והנטיה שלי במקרה הזה אינה שונה.

כאשר ההורה מעמיד את עצמו בויכוח או מריבה בין אחים, הוא לוקח על עצמו אחריות לטיפול במצב שבו בהכרח אין לו די מידע, והמידע שיש לו מוטה מהרבה בחינות.
למשל: אב לילדים בני 2.5 ו-5 מגיע לחדר בעקבות בכי של בן ה-3, ונוזף בבן ה-5. אולם למעשה, בן ה-2.5 גילה את ה"טריק", ובכל פעם שהוא רוצה להעניש את אחיו, הוא בוכה וכך נעזר בהורים

בנוסף, כאשר הורה מתערב, הוא למעשה מעביר לילדים מסר לפיו הם לא מסוגלים להסתדר בעצמך. מההסבר שלך, זה לא רחוק מהמציאות. את חוששת לנפשו של בנך, שנפגע מבנו של בן הזוג, ולכן את יוצאת להגנתו. אולם, בעת יציאתך להגנתו של בנך, את מחזקת אצלו את התחושה שהוא לא מסוגל לעמוד בפני האחר. גם הבן של בן הזוג שלך מקבל מהמצב דווקא חיזוק להתנהגותו, שכן הוא נהנה מתחושת הכוח שלו על בנך.
אי התערבות שלך תדרוש מבנך לפתח אסטרטגיות מתאימות להתמודדות עם המצב בכוחות עצמו, וכך ישמשו אותו גם בסיטואציות של אתגרים דומים מחוץ לבית.

דווקא למען בנך, חשוב שתצליחי להחזיק מעמד (למרות הקושי) ולא להתערב בויכוחים והעלבונות ביניהם. בזמנים אחרים, כשאת לבד עם בנך, תוכלי לחזק אצלו את התחושה שאת מאמינה בו ומאמינה לו, וחשוב מכך - שאת אוהבת אותו. כאשר הוא בטוח באהבתך ובתמיכתך, הוא לא זקוק להתערבותך בזמן האירוע. כדאי לך למצוא הזדמנויות בהן תוכלו לשוחח בנחת שניכם על התחושות שלו, ועל הקשיים שלו. חשוב בשיחות אלו לחזק אותו, אולם כדאי להימנע מהכפשת בן זוגך או בנו (כדי להימנע מיצירת קרע), ולהתמקד בקשר שלך עם בנך.

לכן אני מייעץ לך בחום שלא להתערב באותן מריבות, דווקא למען בנך. הימנעות מלהתערב במריבות תשרת אותך גם במובן הזוגי, שכן כך יפחתו המתחים הנובעים מסוגיות אלו.

בהצלחה!

אני מאוד מודה לך על התשובה !
אבל מה עושים במקרה שילד מבקש להתערב ? שהוא אומר שילד השני פוגע בו -אני פוחדת מהמצב שילד ירגיש שלהורים לא אכפת ממנו אם לא נתערב ,ומצד שני זאת יכולה להיות מניפולציה כדי "להפליל" ילד השני - כמו במקרה עם אבא ו2 בנים שסיפרת . אז איך לדעת מה לעשות ?

היי ולרי,
בשלב זה, היות ואנחנו נכנסים לפרטים ספציפיים, חשוב לי לציין שאני מציג את גישתי בלבד, ואני מאמין שיועצים ומטפלים שונים יציגו גישות שונות.
לגישתי, כל עוד לא נשקפת סכנה לשלמותו הפיסית של הילד, ולא מדובר בפגיעה שעשויה להוות נזק לטווח ארוך - חשוב מאוד שלא להתערב. הסיבות לכך רבות, ואפרט את חלקן.

השימוש בנשק "אני אקרא לאמא/אבא" עובד באופן חלקי ביותר. פעמים רבות אמא או אבא לא נמצאים כדי לעזור. בנוסף, כשאת מתערבת את בוחרת צד. הבחירה פעמים רבות תהיה על סמך הנתונים החלקיים ביותר שראית, ובעיקר מושפעת מנסיון עבר.
כך למעשה, הילד הפגיע עלול להפוך לילד הפוגע, ועדיין לקבל את תמיכת ההורים. אפשר גם שהילד ה"תמים" יותר, יודע שבקריאתו לעזרה הוא פוגע באחר, ולכן ממהר לעשות זאת, ולהראות פגיעות יתר.
בנוסף, בחירת צד משאירה אצל האחר בבדידותו, ויוצרת תחושה של העדפה כלפי הילד השני. במצב כזה, התסכול כלפי המצב עלול להחריף את העימות.
כלומר ככל שאנחנו מתערבים יותר, כך אנחנו גם נדרשים להתערב יותר בסיטואציות עתידיות.

אז איך לא מתערבים?
כאשר את מתבקשת להתערב (בדר"כ רק אחד הילדים יבקש - אך כאמור, לאו דווקא הילד ה"צודק"), חשוב להעביר מסר לפיו "אני לא מתכוונת להתערב, כי אני סומכת עליכם שתסתדרו לבד". באופן כזה נשבר המעגל של "עימות - התערבות הורית - עימות", ושני הילדים מקבלים יחס זהה.
את יכולה להציע אסטרטגיות התמודדות כמו " אם לא נעים לך ממנו, אתה יכול לבוא לשבת איתנו בסלון". באופן כזה את לא מאשימה את הבן השני, ונותנת לילד שלך הרגשה שהוא מקבל תמיכה.

לסיכום, תמיכה שלך בילד לא חייבת להתבטא בנזיפה בילד האחר. היא יכולה להיות מכוונת רק כלפי הילד הנפגע.

בהצלחה!