אחיין שלי בן שנתיים

שלום דודה,

אני מבינה שאת קרובה אל האחיין שלך ומגלה עניין ואכפתיות כלפי התפתחותו.

לגבי הדיבור - אמנם עד גיל שנתיים פעוטות אמורים לבטא כמה עשרות מילים, אך יש לזכור כי קצב התפתחות הדיבור שונה מאד בין פעוטות שונים.
הורים רבים, ובוודאי אם מדובר בהורות ראשונה, מתמודדים עם המתח שבין רצון "לשחרר" ולתת לזמן לעשות את שלו, לבין התעוררות דאגות ורצון לפנות לבירור ולייעוץ כאשר נדמה שמשהו לא מתפתח כשורה. הדאגה מובנת, ולכן אם בכל זאת ההורים מודאגים ורוצים לבדוק זאת, יש מקום לגשת לבדיקה אצל איש מקצוע מתאים, כלומר קלינאית תקשורת לגיל הרך, או רופא התפתחותי. רופא הילדים יוכל להפנות לכתובת המתאימה.

לגבי בעיית ה"אלימות" - קשה להבין מהו מקור ההתנהגות שאת מתארת. האם מדובר בקושי בוויסות ובהערכת כוחו? האם מדובר בהתגרות מכוונת? האם בניסיון לבחון את תגובות הסביבה ולבדוק גבולות? האם בכעס לא מודע שמתבטא באופן הזה?
כמו כן לא ברור האם גם להוריו הדבר מפריע וכיצד הם מגיבים לכך. נראה שהיחס שלהם עשוי להיות קריטי לשימור / שינוי ההתנהגות, ולכן מעניין לדעת האם היא מפריעה להם או נראית להם בעייתית.

בכל מקרה אם לך הדבר מפריע, כשהוא עושה זאת תוכלי לומר לו בעדינות אך בתקיפות שזה לא נעים לך ושאת מבקשת שהוא יפסיק. אך כאמור, על מנת ליצור שינוי יש צורך בהתייחסות עקבית של הסביבה העיקרית של הילד, בדרך כלל היא כוללת את הוריו ואת הגננת.

ומעט מאוד פעמים שהוא כועס

להוריו זה מפריע לא יודעת עד כמה אבל הם אומרים לו וגם אני שאסור להרביץ ומדברים איתו בתקיפות , אבל הוא ממשיך לעשות זאת.
לפעמים אני אומרת לו שאני פגועה עכשיו ממנו ומפסיקה "להתייחס" אליו אבל כאילו זה לא ממש עוזר. איך באמת להסביר לו שדי?
דרך אגב הוא גם זורק המון פעמים דברים שיש לו ביד, מעיף אותם באגרסיביות..אנחנו מנסים להגיד שלא לזרוק ככה וצריך לשים את זה במקום בצורה יפה למשל