ילד בן 8 שלוקח מאוד ללב ומתעצבן

שלום אפרת,
כאשר קיים צורך לא מסופק נוצרת אצל כולנו תחושה של תסכול, כך שאנו נדרשים ליכולת לשאת תסכולים.
במקביל, כל אחד מאיתנו נולד עם תחושה שונה של צרכים הדורשים סיפוק, והתמודדות עם צרכים אלו דורשת יכולת של דחיית סיפוקים.
שתי אלו משלימות תמונה כוללת של התמודדות עם מצב לא נעים, ויעילות התפקוד החברתי שלנו תלויה בהן.

קושי להתמודד עם מצבים לא נעימים - בין שמקורו בסוג א' או ב', מקשה עלינו בתחומי חיים מגוונים, לכן חשוב לפתח יכולות כאלו אצל הילדים עוד בהיותם קטנים (החל מהגיל הרך).

כדי לעשות זאת, תחילה חשוב לזכור כי תסכולים וצרכים שאינם מסופקים הינם מנת חלקנו באופן יומיומי כילדים, אך גם כמבוגרים. לכן כהורים, נרצה לאפשר לילד שלנו להתנסות במצבים כאלה, ולתרגל אותם, תוך שאנו מכוונים אותו להתנהגות רצויה באמצעות תגובותינו.

גילוי הבנה בנוגע לתסכול של הילד הינה שלב חשוב מאוד, ונראה שאתם מאוד מנסים להפגין אותה. עם זאת, גילוי הבנה הינו רק חלק מהאחריות ההורית. במקביל אליו, יש צורך להעמיד גבולות ברורים, ולאפשר לילד לשאת בתוצאות של התנהגות לא נאותה.
כך, במקביל לאמירות בסגנון "אני מבין שקשה לך / היית רוצה ...", חשוב להוסיף במידת הצורך: "אבל אני לא מוכן להתנהגות כזו / שתצעק / שתכה ...". בנוסף, במידה והתנהגותו חורגת מהמקובל עליכם, חשוב להציב גם גבול התנהגותי, באופן הקשור באופן ישיר לעניין המדובר (בניגוד לענישה).

כדאי להתחיל עם נושאים אשר בשליטתכם - כגון פעילויות שנעשות בבית לידכם.
כך למשל, אם ממשיך לצפות בטלויזיה ולא מוכן לגשת להכין שיעורים, כדאי בהחלט לעזור לו להתנתק מהמסך, לכבות את הטלויזיה, ולהסביר שיוכל להמשיך לצפות רק כאשר יסיים את המוטל עליו.

במידה ואתם מתקשים לנסח לעצמכם התנהגות מותאמת למצבים מגוונים, כדאי להיוועץ באיש מקצוע על מנת שידריך אתכם. כמו כן, אינני פוסל היוועצות עם פסיכולוג בית הספר, במיוחד במידה ונראה כי תגובותיו אינן משתנות או אף מחמירות.

אשמח שתשובי לעדכן,

בהצלחה!