התייעצות בנוגע למס שינויים.

שלום סיגלית,
שאלתכם בהחלט במקום, אולם חשוב לציין שאין "כלל אצבע" מתאים למקרים אלו.
ככלל, שינויים בשגרת החיים של כולנו כרוכים פעמים רבות בקושי פסיכולוגי. יחד עם זאת, קיימת שונות בחווית הקושי אצל כל אחד, כך שארועים מסוימים עשויים להיחוות קשים/קלים מאחרים עבור בני אדם שונים.

סביב גיל שנה וחצי, אני צופה שהופעתו שלך אח תהווה שינוי משמעותי מאוד בחייה של ביתך. להבדיל, מעבר דירה עשוי להיות שינוי זניח עבורה, או קל משמעותית, והחלפה של גן נמצאת במקום כלשהו בתווך.

היכולת שלה להסתגל לשינויים תלויה מאוד גם בתמיכה שלכם בה (אם כי גם למאפייניה האישיותיים עשוי להיות חלק גדול). לכן הייתי מציע לעשות את המעברים קלים עד כמה שניתן עבורה:
בנושא מעבר הבית - "העתיקו" את חדרה באופן שיכיל כמה שפחות שינויים - לפחות בעת המעבר ובתקופה הראשונית בבית החדש, מקמו את הרהיטים באופן דומה לזה שהיה בחדרה הקודם, השתדלו שלא להחליף את המצעים או הצעצועים איתם היא ישנה באותם ימים וכדומה, והשתדלו שחדרה יהיה מסודר - לפחות מבחינה חיצונית (לאו דווקא בגדים בארונות) - כבר ביום המעבר, כך שתוכל להרגיש שהיא ישנה באותו חדר, ולשאוב מזה בטחון. כדאי גם שלא לעשות שינויי שגרה (לישון עם ההורים למשל) על-מנת "להקל עליה" את המעבר. אלו רק ישדרו שהשינוי גדול יותר, וחוסר האיזון הופר באופן חד יותר.

במידת האפשר הייתי מציע לדחות את הכניסה לגן במספר ימים לאחר יום המעבר. אם ריאלי עוד להשאירה בגן הקודם (בתלות במרחק כמובן) עדיף לעשות זאת, וכך לאפשר לה להתאקלם לשינוי שהתרחש בבית במשך כמה ימים. באופן נורמטיבי - תוך שבוע כבר לא צפויים להיראות סימנים של קושי להתמצא בבית, או "געגועים" לבית הקודם, ואז יהיה לה קל יותר להתמודד עם שינוי הגן.
לאחר שהות של כשבוע בגן החדש נצפה לראות התחלה של התאקלמות, וכחודש לאחר מכן לא צפוי שתמשכנה להיות עדויות של קושי בשל המעבר לגן אחר.

אז תהיה בתכם גם "מוכנה" (מעטים הילדים שיהיו באמת מוכנים) להיכרות אם אח/ות חדשים - אחד השינויים הטבעיים אשר לרוב מערב קושי משמעותי יותר, בעיקר על רקע הפחתה טבעית בתשומת הלב ההורית.

לסיכום, לנוחותכם, השינויים העתידיים יוכלו להיעשות במרווח זמנים מסוים. ישנם מקרים בהם לרגל לידה מתוכננת, מתבצע מעבר לעיר מגורים רחוקה, ולא ניתן לדחות כניסה לגן, ואז 3 השינויים (ולעיתים יותר מכך) נכפים על המשפחה כולה בו זמנית. מקרים כאלה אינם מובילים בהכרח לשיבוש חיי המשפחה.
אתם מודעים לקשיים הפסיכולוגים אותה בתכם עלולה לחוות, וטוב שכך, אך האזינו גם לקולכם הפנימי. אם היא מגלה מצוקה - חזקו אותה, תמכו בה. עם זאת זכרו שחשוב להמשיך בשגרה ולא "לוותר" יתר על המידה על ציפיותיכם. ויתורים גדולים על השגרה - "למענה" - מובילים לבלבול ומוסיפים לתחושה של היעדר קרקע יציבה, לה היא זקוקה על מנת לחוש בטחון.

בהצלחה!

אני מודה לך,עזרת לי מאוד!!!
תודה רבה