התמודדות עם תסכולים

שלום שי,
אני מבין שאתם הורים מאוד מעורבים ומחויבים כלפי ילדיכם, ונראה שאתם בהחלט מוכנים לעשות הרבה על מנת לקדם אותם, על מנת שיוכלו להתפתח בצורה הטובה ביותר.

לצד מצבים בהם ניתן לראות עיכובים התפתחותיים או התפתחות לקויה, חשוב לזכור שאין התפתחות "נכונה", אלא רק "תקינה".
ילדכם נשמע בהחלט מפותח היטב קוגניטיבית, ולכן טבעי שאתם מודאגים לגבי הצד הרגשי, היות שנראה לכם כי הוא מתמודד עם קשיים רגשיים ותסכולים בצורה שאינה בוגרת דיה.

אמנם קשה להתרשם מהתמונה הכוללת בפורום, אולם מתיאורך נראה שבנכם דווקא הצליח להתמודד עם תסכול מאוד גדול עבורו (הישארות שנה בגן) בצורה מאוד מרשימה. נכון שבתחילה הראה באופן טבעי קשיים ניכרים, אולם אתה מתאר הסתגלות מהירה יחסית, כאשר כבר לאחר החגים הרגשתם רגיעה. כיום אתה מתאר אותו כמוביל אשר נהנה מיתרון מעמדי, כך שנראה שגם החלטתכם להשאירו שנה בגן הועילה לו.

למרות ואולי בשל מעמדו בגן, הוא פורץ את גבולות המציאות מתוך תחושה ש"בא לי לנצח, בכל מחיר". נכון - היינו שמחים לגדל ילד שיודע "להפסיד בכבוד", אבל עם היד על הלב - מי מהמבוגרים סביבנו יודע להפסיד בכבוד?
אז הוא כועס, מתוסכל, לא מתפשר ומנסה לשנות את החוקים, ואולי לעיתים זה עובד לו?
לעיתים הוא מרגיש שאינו מעוניין בסיכוי להיכנס למערבולת הרגשית הכרוכה בהפסד, ומעדיף שלא לשחק מראש - אני דווקא רואה בכך התנהגות מאוד בוגרת. גם כמבוגרים אנחנו מחשבים סיכוי מול סיכון.

ברור וטבעי שקשה לכם לראות אותו "נכשל" באתגרים חברתיים, פוגע בחברים, מתרחק וכדומה, אולם הוא בשלב בו הוא מתנסה במכלול ההתנהגויות שעומד לרשותו. הוא לומד לעשות בהן שימוש מותאם, כך שיפיק מהן את המרב עבור סיפוק צרכיו ומניעת סבלו.
חלקן יתגבשו כיעילות יותר עבורו, והוא יעשה בהן שימוש מוגבר.
חלקן לא יובילו למטרה הרצויה, כך שיפסיק מעצמו להשתמש בהן.
זכרו שגם לו יש מטרות עיקריות משל עצמו, והן לא בהכרח חופפות לאלו שלכם.

כמובן שכל דברי אלו נכונים כל עוד התנהגותו אינו מסכנת את עצמו או אחרים. במידה ויש סכנה שכזו - שימוש באלימות וכו', יש להציג עמדה ברורה ויציבה, ששוללת אופציה להמשיך לנהוג כך.

לסיכום,
כמיהתכם לעזור לו מעוררת בי הערכה רבה כלפיכם, אולם לעיתים העזרה הגדולה ביותר היא היעדר עזרה. תנו לו ללכת ולחזק את שרירי רגליו, נראה שהוא מסתדר. לעיתים דווקא הקביים מנוונות ויוצרות תלות לא בריאה.
זכרו גם שהתפתחות קוגניטיבית ורגשית לא תמיד מתרחשת בהדרגה. קיימות קפיצות התפתחותיות לאורך כל תהליך הגדילה, לכן אל לכם למדוד את התקדמותו היחסית באופן רציף. זה פשוט "לא עובד ככה".

מספר מילים נוספות:
הצגתי את עמדתי ותפיסתי, אך אני מאמין שאנשי מקצוע אחרים יביעו דעה שונה ואף הפוכה ממנה. באם אינכם רגועים ומרגישים כי עליכם לפעול באופן כלשהו על מנת לעזור לבנכם, ממליץ לכם להיוועץ באיש מקצוע נוסף.
אני מזמין אתכם להגיב בהמשך לתשובתי כאן, ואף לשוב ולעדכן בהמשך.

בהצלחה!