בן 5 - עם ידיים בפה

שלום הילה,
חשוב לי לחזק אותך על התנהלותך עד כה.
נשמע שאת מאוד עירנית למצבו, וטוב שכך, ובמקביל גם בוחנת לעומק את החלופות האפשריות להתנהגות שלך מולו.

הכנסת עצמים לפה (בדומה לכסיסת ציפורניים) עשויה בהחלט להיות תגובה התנהגותית לתחושות חרדה. את גם מתארת התגברות של ההתנהגות במצבים מעוררי חרדה.
לפי תיאורך, בשאר תחומי החיים תפקודו תקין, ומדובר בהתנהגות שהוא מרגיש שאין לו שליטה עליה אבל היה מעוניין להפסיקה. לכן נטייתך שלא להעיר לו על כך היא נכונה מאוד בעיני.

קשה לדעת אם מדובר בשלב שיחלוף בעצמו, אולם לא הייתי ממהר לגשת לטיפול.
עם זאת חשוב לנטר את המצב - עדיף באמצעות ניהול יומן.
היומן צריך לכלול אילו עצמים הוא מכניס לפה, באילו מצבים, ומה התכיפות של ההתנהגות. כדאי לערוך את הרישום כל מספר ימים / שבוע, כך שתוכלי לקבל תמונת מצב אובייקטיבית יחסית לגבי הנושא כעבור כחודשיים.

לגבי הרעיון של לעיסת מסטיק - נשמע לי מעולה.
אני לא רואה במסטיק כעידוד להתנהגות, אלא פעולה נורמטיבית שתאפשר לו לווסת את רמת החרדה שהוא נמצא בה. הרי הוא ילעס בכל מקרה - ללא מסטיק, זו תהיה החולצה.

מתי לשקול טיפול:
1. בכל מקרה של סיכון, למשל אם מתחיל להכניס חפצים מסוכנים / חדים לפה.
2. במידה וחלה החמרה בהתנהגות - תכיפות גבוהה יותר, מתקשה להרפות מהחולצה, עוצמת נשיכה (מלעיסה קלה הופך לחירור הבגד / פציעת היד).
3. אין כל שיפור בהתנהגות במשך תקופה ממושכת. בעניין משך התקופה העניין מאוד אינדיבידואלי, לכן קשה לתת כלל אצבע.

במידה וההתלבטות קשה, ממליץ מאוד שלא להישאר רק עם ההנחיה הכללית שלי, ולהיוועץ בפסיכולוג/ית של הגן, גם לגבי התנהגותך מול בנך, וגם לשיקולי התחלת טיפול.

אשמח שתשובי לעדכן.

בהצלחה!