בדידות

שלום רונה,

מובן שקשה לך לראות את בתך במצוקה כזאת בגן, ואת מאד רוצה לעזור לה.

מעבר לשינויים הכלליים שהתרחשו בגן, האם יש לך השערה יותר ספציפית איך קרה שבתך הפכה מילדה שמחה ומוקפת חברים לילדה מבודדת?

לצוות הגן יש כמובן תפקיד מרכזי בעיצוב האווירה בגן, ולכן הגיוני שפנית אליהם וחבל שאת מרגישה שהם לא שותפים. אולי יש מקום לנסות שוב - לברר איתם האם זו גם התמונה שהם רואים, האם אכן בתך הפכה מושא להצקות, ואם כן - האם יש להם השערה כיצד זה קרה, ומה הם יכולים לעשות בנוגע לכך. אם מדובר בגן עירייה, לרוב יש פסיכולוג/ית שמלווה את הגן מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי, וניתן לנסות לערב גם אותו/ה.
מעבר לכך כדאי לשאול את בתך האם בכל זאת יש ילד או ילדה שאיתם היא מסתדרת יותר, ושאותם היא הייתה מעוניינת להזמין הביתה. אולי מחוץ לקונטקסט הטעון של הגן היא תוכל להתקרב אל ילדים אחדים, ואז יווצר ביניהם קשר שיוכל להמשיך גם בין כתלי הגן. אינטראקציה כזאת בשעות אחה"צ, בבית ואפילו בגינה, תאפשר לך לצפות במתרחש ובהתאם לצורך לתווך, לפשר ולסייע לילדים לתקשר ולשחק ביחד בדרך חברית ונעימה.
בהצלחה!