בדידות

שלום דינה,
יתכנו סיבות מגוונות להתנהגות שאת מתארת.

אשמח אם תוכלי להוסיף פרטים נוספים כדי שאוכל לקבל תמונה כוללת יותר על המצב:
באופן כללי - האם מדובר במצב חדש או כזה שנמשך כבר שנים?
מתי החלה ההסתגרות? האם חל שינוי התנהגותי לאחרונה?
מהו טיב היחסים בבית?
האם יש אחים נוספים? מה גילם?
איך התפקוד בלימודים? האם הולך לחוגים?

כל מידע נוסף שתוכלי לספק יעזור.

לגבי בקשתך למידע נוסף לבן שלי בן 14 שמסתגר ומבודד לגבי לי ודים הוא ילד מצטיין בנושאים מדעים ומתמטיקה .היחסים בבית די נורמטבים יש עוד שתי בנות מלבדו אחת בגיל 11 והשניה בגיל 4 .חוג אחרון שהלך אלו היה לפני שנה בדיוק ואז הינו מתאמצים להוציא אותו מהבית .העניין של ההסתגרות החל להיות בעיתיי לפני שנתיים בערך ובשנה האחרונה מחמיר חשוב לי לצין שאין חברים שמגעים הביתה והוא לא יוצא לבלות חברים יש רק בסקיפ במשחקי מחשב .ואם אנחנו מנתקיים את האינטרנט שיצא. החדר הוא נהיה עצבני ואלים אשמח לכל עזרה תודה רבה

שלום דינה,
כאמור - בגיל ההתבגרות נערים רבים מראים גם דפוסים של הסתגרות, שאינה מתבטאת רק כהימנעות מאינטראקציה עם ההורים.

מתשובתך אני מבין כי הוא עדיין בתפקד כנדרש בבית הספר, ואף מצטיין בתחומים מסוימים, כלומר אני מעודד מכך שלא מדובר בהתכנסות וצמצום כלליים.
ברור לי שהעובדה שחייו החברתיים - שנראים לכם מצומצמים - אינם נוחים לכם. עם זאת, האם הבנתי ממך נכון שהוא מתקשר עם חבריו בסקייפ? ואולי גם דרך משחקי רשת? במילים אחרות - אמנם הבילוי החברתי הוא לדאבונכם דרך ה"קופסא" אולם עדיין ישנן אינטראקציות חברתיות?

השאלה החשובה ביותר בעיני, היא לגבי מידת הסבל או מצוקה של בנכם.
האם הוא מרגיש בנוח עם המצב, או שהוא חווה מצוקה גדולה מהיעדר בילויים עם חברים, או משחקים משותפים בשעות אחה"צ?

כלומר בחלוקה גסה מאוד, ניתן להתייחס לצורך/רצון באינטראקציות חברתיות.
נער שמעוניין בחיי חברה אולם מתקשה לייצר לעצמו מצבים חברתיים, עשוי להזדקק לעזרת המבוגרים בסביבתו כדי לרכוש כלים מתאימים. נער שמעוניין אך חושש או חש אי נוחות במצבים חברתיים, יתכן שסובל מחרדה חברתית - נושא נפרד שניתן לטפל בו באמצעות טיפול פסיכולוגיה ממוקד, קצר, ויעיל יחסית.
מנגד, נער שאינו מעוניין באינטראקציות חברתיות (בשלב זה לפחות), לא יהיה מסוגל להבין את הקושי שלכם לקבל את צרכיו ורצונותיו. כמובן שניסיונות כפיה שלכם, או העברת מסרים לפיהם הוא אמור להיות בעל רצונות חברתיים אחרים, מתקבלים באופן קשה על ידו. נכון שהאדם הגדיר עצמו כחיה חברתית, אולם עבורו זה קצת כמו לקחת נגן תופים ולנסות לשכנע אותו להתעניין בכימיה מולקולרית - "כי ככה צריך".

ולעניין האלימות:
חשוב שאתם - ההורים - תביעו עמדה נחרצת וחד משמעית לפיה לא תקבלו ביטויי אלימות. מפנייתך אני מבין שהאלימות שלו היתה בתגובה למעשה שלכם, אולם איני עסוק בהחנה לפיה ישנו סוג של אלימות שהוא לגיטימי, או מקובל בהתחשב במצב.
במקביל, אני מציע לכם לפעול באופן שמשתף את בנכם בהחלטות הקשורות למשך הזמן שבו הוא נמצא בחדר ו/או משחק במחשב. ניתוק חד צדדי של האינטרנט, ללא התראה, הנו פעולה שאינה מתחשבת בצרכיו ובעיסוקיו באותו רגע. לכן, אם אתם מעוניינים להגביל את פעילותו במחשב, כדאי לקיים על כך שיחה באוירה נעימה, ולבחור לנהל אותה דווקא בזמן שהאוירה בבית נינוחה, והוא אינו בחדרו ו/או עסוק במשחק המחשב.

אם ברצונכם להגדיר לו כללים לגבי משכי השימוש הסבירים במחשב, עשו זאת, אולם המנעו מלהכתיב לו מה עליו לעשות בשעה שאינו משחק במחשב (לצאת מהחדר, לראות חברים וכו'). בנוסף, אני ממליץ לאפשר בשיח מקום למשא ומתן. אם משחק במחשב 6 שעות ביום, התחילו מנקודת פתיחה "חריפה" יותר (משחקי מחשב שעתיים ביום), כך שתוכלו לבסוף "להתפשר" על 4 שעות. בשלב מאוחר יותר, אפשר לנסות "לפתוח את תנאי החוזה" מחדש, ולהגיע להסכמה אחרת.

באם תרצי למקד או שישנן שאלות נוספות, אשמח לענות.

בהצלחה!

שלום דינה,
משחקי המחשב הם בעיה בגילאים הללו, ילדים נשאבים לזה ועולמם מצטמצם לזה.
האם בעבר היו לו חברים ותחביבים? האם בכיתה הוא משחק עם ילדים בהפסקה ובשיעור ספורט?
האם בהתרשמותך משחקי המחשב הם הגורם להצטמצמות שלו או שהם לדעתך סימפטום של קשיים שהיו גם קודם?
כדאי להגביל את שעות השימוש שלו במחשב
ומאידך לעודד אותו גם לעסוק בתחביב, חוג, התנדבות או משהו אחר שיכול לעניין אותו