יעוץ

שלום ליאור,
כחלק מהתפתחות המוחית בילדים, מתעוררים גם דפוסי חשיבה חדשים, ובתוכם גם פחדים חדשים עימם הילד מתמודד. פחד להיות לבד בשירותים למשל הוא פחד מאוד נפוץ.

את מתארת אותה סוערת מאוד כלפי חוץ כאשר היא נמצאת לבד. אולם אשמח לפרטים נוספים כדי לקבל תמונה בהירה יותר של המצב.
את מציינת שההתנהגות היא רק בבית.
מה קורה כשהיא בבית ומישהו אחר (סבא/סבתא/בייביסיטר) נמצא איתה?
מה קורה כשהיא כשהיא אתכם בבתים אחרים או בחוץ?
האם ביררתם אם הגננות זיהו איזשהו שינוי בהתנהגות? (כדאי לעשות זאת)
האם לאור פחדיה היא "נצמדת" אליכם בזמן השהות בבית, או שהיא מסתובבת באופן חופשי בבית וקוראת לכם אחריה?
יהיה מאוד מועיל אם תוכלי לכתוב בפירוט תיאור מצב אחד מייצג. התייחסי לשאלות: "איפה כל אחד נמצא?", ו"מה הוא עשה/אמר?" לכל אורך האירוע.

תודה

יאיר שלום,

ברצוני לציין שבתי ילדה מאוד טובה, מקסימה, חכמה ומאוד עקשנית.
לאחרונה זה קורה גם בבית הסבים, לא זיהינו שינוי מהותי בגן.
בבית היא מסתובבת חופשי וקוראת לבוא אחריה.
ברגע שאנו מבקשים ממנה ללכת ולשטוף ידיים למשל לפני הארוחה היא אינה מוכנה ללכת לבד, אפילו שהדלת פתוחה ואנו נמצאים בטווח ראייה, היא מנמקת את זה בזה שהיא מפחדת וכשאנו שואלים אותה ממה היא מפחדת היא לא עונה ולא משתפת פעולה.
בימים האחרונים היא לא רוצה ללכת לשירותים לבד, נכנסת לחרדות, בוכה וצורחת ובעקבות כך הפיפי בורח לה.
המצב השתנה גם בלילות, יש לנו טקס קבוע - היינו משכיבים אותה, מספרים סיפור, אומרים לילה טוב ומכבים את האור (האור שמגיע מהסלון מאיר מעט את החדר שלה) בימים האחרונים היא מבקשת שלא נכבה את האור ושכל הזמן נבוא ונגיד לה לילה טוב וקמה המון פעמים מהמיטה בכל מיני תירוצים.

יאיר שלום,

ברצוני לציין שבתי ילדה מאוד טובה, מקסימה, חכמה ומאוד עקשנית.
לאחרונה זה קורה גם בבית הסבים, לא זיהינו שינוי מהותי בגן.
בבית היא מסתובבת חופשי וקוראת לבוא אחריה.
ברגע שאנו מבקשים ממנה ללכת ולשטוף ידיים למשל לפני הארוחה היא אינה מוכנה ללכת לבד, אפילו שהדלת פתוחה ואנו נמצאים בטווח ראייה, היא מנמקת את זה בזה שהיא מפחדת וכשאנו שואלים אותה ממה היא מפחדת היא לא עונה ולא משתפת פעולה.
בימים האחרונים היא לא רוצה ללכת לשירותים לבד, נכנסת לחרדות, בוכה וצורחת ובעקבות כך הפיפי בורח לה.
המצב השתנה גם בלילות, יש לנו טקס קבוע - היינו משכיבים אותה, מספרים סיפור, אומרים לילה טוב ומכבים את האור (האור שמגיע מהסלון מאיר מעט את החדר שלה) בימים האחרונים היא מבקשת שלא נכבה את האור ושכל הזמן נבוא ונגיד לה לילה טוב וקמה המון פעמים מהמיטה בכל מיני תירוצים.

שלום ליאור,
תחילה מצטער על התגובה המאוחרת.

אחלק את תשובתי לשני היבטים.

הראשון - פחדים אפשריים
כפי שהסברתי בתשובתי הקודמת, פחדים חדשים עלולים להתעורר לאורך הילדות כתוצאה טבעית של התפתחות דפוסי חשיבה מתקדמים. אלו התפתחויות נורמליות ותקינות, אולם נחוות פעמים רבות כרגרסיה לדפוסי התנהגות של ילדים קטנים יותר ואין כך הדבר.
אם התחושה שלכם היא שמדובר (לפחות בחלק מהמקרים) בחששות אותנטיים - למשל, החשש לגשת לשירותים לבד, להישאר לבד בלילה וכדומה - הייתי ממליץ להשתדל לעזור לה ולהקל עליה את המצבים האלו, תוך הקפדה שאינם הופכים אותה לתלויה בכם, ואינם הופכים אתכם ל"עבדים" (בהשראת התקופה).
כך, אם היא זקוקה לכם בענייני שירותים או שטיפת ידיים - היו איתה. אין הכוונה שאתם צריכים לעמוד על המשמר ולמהר לגשת ולהיענות. אפשר ורצוי בהחלט להשהות תגובה בסגנון: "את רוצה שאגש איתך לשירותים? בסדר, עוד כמה דקות אתפנה", ואז בהחלט לגשת איתה. לגבי הלילה עצתי דומה בניסיון להקל עליה. אפשר למשל למצוא נורת לילה שתכניס יותר אור לחדרה, וכך נותר אור בחדר, אולם בעצמה פחותה.

השני - אמפתיה לקושי תוך הצבת עמדה ברורה
תפיסתי היא שילדים שפוחדים, לא הולכים למקומות בהם הם מפחדים, אלא אם כן הם חייבים (שינה, שירותים). כלומר, ברגע שהיא הולכת לחדרים מרוחקים וקוראת לכם אחריה "כי היא מפחדת", זו התנהגות שמקורה ברצון טבעי שלה לשלב בין משחק לבין שהיה בקרבתכם, אולם אינה נובעת מחשש אמיתי. הפעם, השימוש במילה "פחד" הוא שימוש חכם ב"כלי איכותי ויעיל" שפעמים רבות מביא לתוצאה הרצויה - קרבת ההורים.
לכן, כאשר היא מתרחקת (לחדר משחקים למשל) ומבקשת שתבואו אחריה, הייתי מציע תחילה להמנע מלהגיב כלל, ואם היא מתעקשת או הופכת קולנית - לומר לה ש"אנחנו נמצאים בסלון/מטבח/חדר אחר, ואת מוזמנת להיות איתנו אם מפחיד אותך להיות לבד". כאשר אתם איתה בשירותים למשל, אמירות בסגנון "אני פוחדת, תורידי לי את המכנס" פחות סביר שנובעות מפחד, ולאלו לא הייתי נענה.
כך אינכם עסוקים בהסברים כוללים, ומגיבים בהתאם לכל אירוע נקודתי, וכך המסר ברור יותר ויעיל יותר.
בנוסף, לגבי הלילה, יתכן שהיא באמת מגיעה לסלון מתוך חשש להישאר לבד בחושך. כאן נדרשת עמידה על הישארותה במיטה, אולם תוכלו להרגיע אותה תוך הבטחות להגיע ולבדוק מה שלומה "עוד שתי דקות" - וממש לעשות זאת. בהיכנסכם לחדר, הימנעו מליצור קשר עין ממושך, או מלשוחח עימה. המסר שיעבור הוא "לילה הוא זמן לשינה, אנחנו מצפים שתישארי במיטה ותירדמי, ואנחנו שומרים עליך". כך במידת הצורך תוכלו לחזור לחדר מספר פעמים במרווחים גדלים, עד אשר תירדם.

לסיכום, נסו לעשות הבחנה בין פחדים לרצונות טבעיים של ילדה בת 4 להם אינכם מעוניינים להיענות.

אשמח שתשובו לעדכן,
בהצלחה!