קרבה להורים

שלום שגית,

אתחיל מהשאלה השנייה - נראה שאת צודקת, שלא כדאי ללחוץ עליה ללמוד ממך או מאחרים, כיוון שהדבר רק מעורר בה כעס והתנגדות. ילדים לומדים בדרכים שונות, הרבה דרך הסתכלות, התנסות וחיקוי, ניסוי וטעייה. מדוע חשוב לך ללמד אותה? האם את חושבת שיש לה קושי מיוחד? נסי לשחרר את המתח הכרוך בכך, מכיוון שהיא כנראה חשה בו ומגיבה לזה. יתכן שהיא מרגישה גם את השיפוט של "נכון" ו"לא נכון", ומגיבה לזה ב"מרד" מתוך רצון להיות חופשיה יותר. בכלל, היא בגיל שבו טבעי לרצות לעשות דברים "לבד", ויש לאפשר לה את זה, כמובן כל עוד היא לא מסכנת את עצמה או שנראה שהיא לא מצליחה לרכוש מיומנויות תואמות-גיל באופן טבעי.

לגבי הנושא הראשון - מסיבה כלשהי בתך לא מתקדמת בצורה המצופה במסלול של פיתוח "נפרדות" ויכולת לבצע פעולות באופן עצמאי. הדבר דורש מידה של ביטחון בעצמה ובסביבה, וכן סקרנות, מוטיבציה ועוד. כדאי לחשוב מדוע היא מתקשה בכך - האם יש לה קושי כלשהו, שפתי/מוטורי וכדומה, אשר עשוי לעכב אותה? האם יש מסר לא מכוון שהיא קולטת מכם, למשל של דאגה כלפיה בעת "התרחקות" שלה, או תפיסה של הסביבה כ"מסוכנת" וצורך להיזהר? לפעמים ילדים מגיבים כך דווקא לדחיפה של ההורים ל"עצמאות יתר", שמגיעה מוקדם מדי ובאופן שלא תואם את אופיים והצרכים שלהם.

כדאי לעודד אותה להתרחק מעט, לעשות דברים במרחק-מה ולא בצמוד אליכם, תחילה לזמן קצר ובהדרגה (זה יכול להיות ממש לכמה דקות, במרחק הולך וגדל מהספסל בו אתם יושבים בגינה). כך גם לגבי פעילות בבית, לעניין אותה במשהו ואז לומר לה שאתם במטבח, נניח, ותבואו בעוד כמה דקות לראות מה בנתה/ציירה וכו'. יש לעשות זאת באופן סבלני ולא ביקורתי וכעוס (גם אם זה קשה) מכיוון שתגובות כאלה שתקלוט מכם יכולות רק לחזק חשש והיצמדות.

איך היא נפרדת בבוקר בגן? האם יש דמות כלשהי - סבא/סבתא/דודה וכו - שאיתה היא כן מוכנה להישאר? איך הצוות בגן מתאר את ההתנהלות שלה לאורך היום? מידע כזה יכול להיות חשוב ולסייע בהבנת מקור הקשיים.
בהצלחה.