ילדה בת חמש

אשמח לתגובה

שלום לילי,

הכאב שלך מובן - קשה לנו לראות את ילדינו מחוץ לקבוצה, ולחשוב שהם חשים בודדים או דחויים. את מתארת פער בין איך שתפסת את בתך לבין המציאות בגן, ואת גם אומרת שבהסתכלות מדויקת יותר את יכולה לראות שגם בבית היא מעדיפה חברת קטנים ויש מדי פעם התקפי זעם.

ייתכן שבאמת ההשתלבות בחברת בני גילה אינה קלה לה. ייתכן שהקושי קשור לצורך כלשהו שיש לה בשליטה, וקושי לשתף, לקבל לעתים רעיונות של אחרים, להסכים שלא תמיד היא המחליטה והקובעת. אבל זהו רק כיוון אפשרי אחד. אני מציעה לאפשר לפסיכולוג הגן לבצע תצפית, כי כך ניתן יהיה לקבל הרבה אינפורמציה לגבי מהות הקושי.

בשלב שני, צריך יהיה לחשוב איך לעזור לה לפתח עוד את כישוריה החברתיים. התיווך שהגננת מציעה הוא חשוב ונכון, כי אם קשה לה לבצע בעצמה את ההצטרפות לפעילות משותפת, היא זקוקה לעזרה בכך. גם לאחר ההצטרפות, כדאי לשים לב ל"מהמורות" ולראות מה קורה שם - האם נוצר קונפליקט, האם היא פשוט נסוגה אחורה, וכדומה.

מכיוון שההשתלבות בפעילות קבוצתית אינה פשוטה לה, כדאי במקביל לנסות לחבר בינה לבין ילדים במסגרת של אחד-על-אחד אחהצ. נסי לשאול את בתך עם מי מהילדים/ילדות היא תרצה להיפגש אחר הצהריים ולהזמינם אליכם הביתה. כך תוכלי להתבונן ולראות בעצמך איפה הקושי, והיא תוכל "להתאמן" במשחק הדדי בתוך אווירה יותר שקטה ובמגרש הביתי שלה. לאחר שיווצרו קשרים חבריים הודות לחיבור אחר הצהריים, יהיו לה בן/בת ברית בגן ויהיה לה קל יותר להשתלב גם בקבוצה.

שוב, אני ממליצה לקבל את העזרה שצוות הגן מציע, לשמוע מהן המחשבות וההמלצות שלהם, ובמקביל לנסות לעזור לה גם בבית. לא ציינת אם יש ילדים נוספים בבית אך לעתים קרובות אחים ואחיות הם "זירה" טובה לאימון חברתי, אולי ניתן להשתמש גם בכך.
בהצלחה!