בן 3 עקשן ומרדן

שלום איתי,

אתה מתאר מציאות לא פשוטה שבה פעוט בן שלוש "שולט בבית". אני מבינה שניסיתם דרכים שונות על מנת לשנות את המצב, ושום דבר לא מצליח. המצב ודאי מתיש עבורכם ההורים, משבש לעתים את ההתנהלות והאווירה עבור כל בני המשפחה, ואף לא נכון עבור הילד הקטן עצמו.

אתה תוהה כיצד זה מתעוררים איתו כאלה קשיים, בעוד עם הגדולים לא עלו בעיות כאלה ומדובר בבית חם ואוהב. אין סתירה בין הדברים, כל ילד נולד עם טמפרמנט ואופי אחרים, וגם המיקום שלו בסדר האחים, כמו גם ההורים אליהם נולד (מבחינת גילם, ניסיונם וכו) אינם זהים, ומשפיעים על האינטרקציה שלו עם הסביבה.
נשמע שאתם רגישים לבנכם ואולי אף נרתעים מלנקוט כלפיו גישה תקיפה. כדאי להיות עקביים וחד משמעיים בתגובות אליו. להחליט מהן "התנהגויות לא מקובלות" בבית (כמו אלימות והשלכת חפצים) וברגע שהן מתעוררות - לא מומלץ להתעלם, אלא להגיב באופן ברור הן באמירה שזה לא מקובל עליכם והן במעשה, כמו למשל הרחקה מהמקום למספר דקות ("אם אתה מתנהג ככה לא תוכל להמשיך לשחק איתנו או להיות איתנו"). לעתים הדבר ידרוש אורך רוח משמעותי ויכולת לשאת בכי והתקוממות. נסו לא "להיכנע" לכך אלא לעמוד מולו בנחישות ובאופן ענייני ולא מתלהם.
במקביל, נסו לחשוב מדוע הוא מגייס מאמצים כה רבים לשלוט בנעשה בבית ובגן. למשל אפשר לחשוב איזה מקום ו"תפקיד" יש לו במשפחה ובקרב האחים שלו. בזמנים רגועים ולא תחת התפרצות, נסו לתת לו תחושה של עצמאות ושל בחירה, כמובן בנושאים שמתאימים לגילו וליכולותיו.
אם לאורך זמן לא תראו שיפור והקלה, מומלץ לפנות אל איש מקצוע שיוכל להכיר אתכם מקרוב ולהנחות אתכם באופן יותר מדויק.
בהצלחה!

טל שלום,

תודה על תגובתך , תארת את הדברים בצורה די דומה למציאות .
הבעיה היא גם בדרך בטיפול ב"תוקפנות" , נניח והוא השליך חפץ ובתגובה להתנהגות ניקח אותו לחדר אחר. בתגובה הוא משתולל ורץ מהחדר חזרה למקום שבוא הוא התחיל את הבלאגן.

ההרגשה היא שהוא תמיד תמיד תמיד חייב ל"נצח".

האם יש דרך אחרת ללמד אותו שניתן גם לוותר ולהשלים עם קבלת המילה לא!!!

תודה