אובססיה אצל ילדים

שלום דנה,
תחילה אומר שזה נפלא בעיני בלאחייניתך יש דודה שהיא מרגישה בנוח לספר לה דברים שהיא לא יכולה לספר להורים. כך את יכולה להוות מקום תמיכה שיכול גם ליידע את ההורים במידת הצורך.

בנוגע ל"אובססיות" - זמן לוידוי:
אני לא יודע איך היתה הילדות שלך, אבל בילדותי היה לי "משחק" מאוד דומה עם תבניות צבעים על המדרכה ברחוב. גם אני מאוד הקפדתי לא ללכת על ה"אדומים", ובראש שרטטתי לי כל מני תבניות נוספות.
אמנם אף פעם לא חקרתי מה המקור של מחשבות מעין אלו, אבל אני נוטה להאמין שאני ואחייניתך איננו היחידים, ושניתן להניח שהתפתחתי באופן תקין.

אין בדברים הללו כוונה לומר כי אחייניתך אינה סובלת, או חשה במצוקה.
אינני יודע מהו הדבר הנוסף שלא רצתה לספר, והאם קיימות אצלה מחשבות מטרידות נוספות. אולם מהתיאור הנוכחי אינני רואה כל בעיה. שאלה חשובה שכדאי לבחון היא אם היא מרגישה שהיא יכולה ללכת על אותן צורות ומעדיפה שלא - במעין משחק, או שהיא מרגישה שממש אסור לה.

אם היא מרגישה שאסור לה, לא יכולה, מסוכן וכו', יתכן שמדובר בסממנים להפרעה שנקראת OCD, וניתן וגם חשוב לטפל בה. כדאי לעודד אותה לספר על דברים נוספים שמטרידים אותה, כדי שאפשר יהיה לבדוק יחד איך להקל עליה.

במידה ומדובר בהעדפה/משחק בלבד, המלצתי היא להסביר לה שבדקת את הנושא, ולהוסיף ש"מסתבר הרבה ילדים משחקים בראש עם כל מני הרגלים ומשחקים שכאלה".
חשוב להסביר לה שזה לא חריג, וגם לעודד אותה לספר להוריה על כך.

במידת הצורך, שובי לעדכן ואשמח לענות.

בהצלחה!

לצערי,

אני לא רואה את אחיינתי לעיתים קרובות אבל כאשר אני כן נפגשת איתה אני מקדישה לה זמן באהבה רבה.

כנראה שהיא קולטת זאת.

יום אחרי שסיפרה לי לגבי המדרכה וכו', הלכנו לטיול ואז ניצלתי את ההזדמנות לשאול אותה אם היא יכולה לדרוך על צבע מסויים (היתה שם מדרכה והיא דילגה....בקלילות על צבע מסויים) ואז היא הראתה לי מיד שכן.....
אבל אחרי כן אמרה לי - "אבל אמרתי לך שתשכחי מזה, ושלא תספרי לאף אחד...."

הבטחתי לה שאני לא מספרת לאף אחד,

אני עצמי לא בדיוק ידעתי איך לעזור לה ואם בכלל יש צורך להתייחס לזה בכובד ראש.

דנה שלום שוב,
מעודד אותי לשמוע שה"חוקים" האלה שאחייניתך פועלת על פיהם הינם יותר סוג של משחק שהיא עושה עם עצמה מאשר פעולה שהיא מרגישה שהיא נכפית לעשייה.
זה מפחית מאוד את הסיכוי שמדובר בהפרעה טורדנית כפייתית, היות והפרעה כזו מלווה בתחושות חרדה קשות והדרך להתמודד עימן היא בהקפדה אדוקה על "הכללים" ואשר מהם אסור לחרוג.
במילים אחרות, אין סיבה להתייחס לכך בכובד ראש.

ובכל זאת, לאור העובדה שאחייניתך מרגישה מוזרה, אני רוצה להציע לך לנסות ולהעביר לה מסר שאין כל סיבה לחוש כך, וכי זה מצב טבעי שיש להרבה ילדים, ורובם נוטים שלא לספר עליהם, כי זה סוג של משחק שהם עושים עם עצמם.
מציע לך לפתוח איתה בשיחה שהמסר העובר בה הוא כפי שאציע, בהתאם לסגנון האישי שלך ולקשר ביניכן:
"חשבתי על מה שסיפרת לי, והעניין עצמו ממש לא נראה לי מוזר. אבל לקחתי את זה ברצינות ואפילו בדקתי והבנתי שלהרבה ילדים יש כל מני משחקים כאלה שהם עושים עם עצמם (פה את יכולה להוסיף כרצונך כמובן)....... מה שכן מציק לי, זו התחושה שאת מרגישה שיש בך משהו לא בסדר, וחשוב לי להגיד לך שאלו מחשבות טבעיות, ואין סיבה שתרגישי שאת צריכה להסתיר אותן, ובטח שלא מההורים. אם את רוצה, נוכל לספר להם ביחד, ואני גם אסביר להם שבדקתי את הנושא, ושזה טבעי...(שוב המשך לפי הסגנון שלך)"

אשמח לדעתך, ושתשובי לעדכן.

בהצלחה!