רגרסיה בגמילה

שלום היללי,
את מתארת מצב מאוד מתסכל.

אמנם ציינת שהיא כבר היתה גמולה, אולם אין זה פוסל סיכוי לבעיה פיזיולוגית.
אפשרי שבתך סובלת מבעיה גופנית ואינה יודעת לדווח עליה.

לכן, בשלב ראשון אני ממליץ לגשת לרופא ולשלול בעיה כזו.

לאחר שנשללה בעיה גופנית, ניתן יהיה להתייחס בצורה מקיפה יותר לנושא.

אנא שובי לעדכן.

יאיר תודה על תשובתך. מאחר ובגן היא הולכת לבדה לשירותים ואין מצבים כאלה של פיפי שבורח אני מסיקה שהבעיה אינה פזיולוגית כמו כן בחופשה משפחתית של 3 ימים בה לא יכלה לגשת לשירותים לבדה כי לא היו מותאמים לשימוש לילדים בגילה ואני סייעתי לה בכל פעם לא פיספסה אפילו פעם אחת. בנוסף העובדה שהיא דורשת את עזרתי "יש לי פיפי ואני צריכה עזרה" ולא מוכנה ללכת לבדה למרות שאין כל בעיה טכנית או של יכולת לעשות כן מראה לי שמדובר במשהו התנהגותי. ההתעקשות שלי שהיא יכולה לבדה החמירה את המצב. לכן ביומיים האחרונים כשהיא מבקשת אני עונה: אין בעיה אמא כאן איתך תעשי פיפי. והיא אכן נכנסת לבדה ועושה לבד כשאני רק עומדת בפתח הדלת. האם עלי פשוט להמשיך לגשת איתה לשירותים?

שלום שוב,
נשמע לי שמצאת את דרך המלך לעזור לה.
יתכן שבזמן הטיול המשפחתי, העובדה שליוית אותה וסייעת לה הפך את הסיטואציה הזו למאוד נעימה ואינטימית ביניכן.
לכן, הצורך שהיא מביעה הוא אכן הצורך לחוש את קרבתך באותו אופן. מעודד אותי לשמוע שהיא זקוקה לקרבתך, אולם לא לעזרתך, וחשוב לשמור על כך, ולא לסייע פיזית כשאין צורך.

לכן אני בהחלט מציע כרגע להמשיך לגשת איתה לשירותים עד שיתבססו הרגל ותחושת בטחון.

בהמשך לעשות תהליך התרחקות הדרגתי (לאורך שבוע נניח):
תוכלי ללוות אותה לשירותים ואז "רק הולכת לרגע לבדוק משהו וחוזרת"
ללוות אותה לשירותים ו"הולכת לעשות משהו, אם את צריכה אותי, אני בסביבה"
"אני מסתכלת עלייך כשאת הולכת לשירותים"
"אני אהיה כאן, ואחכה לך שתסיימי"
וכו'.

אשמח שתשובי לעדכן,

בהצלחה!