בן 7, דרשן לסליחה.

ברצוני להוסיף מספר עובדות שאיני יודעת כמה הן רלוונטיות.
בני אינו מרבה לעסוק ב רכיבה על אופניים, קורקינט וכ..למרות שמאוד רוצה בכך.
סרב עד כה להצטרף לחוגים ..חשפנו אותו והגענו עימו לימי ניסיון, מעולם לא הסכים לנסות.
כמו כן מעולם לא עשה את צרכיו במסגרת הגן או בית הספר{אינו מסביר מדוע}
לכיתה אנו מלווים אותו עדיין ואינו מוכן להצטרף לחבריו שמגיעים לבד משער בית הספר עד הכיתה.
כשאנו נפרדים ממנו וצופים מהצד , נראה שאינו משתלב במהרה, צופה בחבריו לבדו.
לציין שחברים מגיעים אלנו ביום יום ע"פ הזמנתנו אך הוא מוזמן אליהם בתדירות פחותה בהרבה.

שלום ענת,
המידע שהוספת נשמע לי מאוד רלוונטי.
אנא הוסיפי פרטים שעשויים לעזור לי למקד את התשובה:
מצב משפחתי - אחים, גילאים, יחסים במשפחה, טיב היחסים שלכם ההורים עם בנך.
היסטוריה - התנהגות בבית ובמסגרות גן, מינקות ועד היום.
האם עבר אבחונים כלשהם (קשב וריכוז, אחר?)
מצב לימודי והתנהלות בית ספרית מבחינה חברתית ולימודית - מה המורים מדווחים?
תודה

יאיר שלום,
מודה לך על תגובתך, מוסיפה פרטים כפי שביקשת..
בני בן 7 ולו אחות גדולה בת 18,היחסים בבית בין כולנו ההורים והילדים טובים מאוד ותומכים.
במסגרות הגן עד כה היו דיווחים טובים, ילד טוב, קשוב, רגיש מאוד, חברותי,התפתחות תקינה לחלוטין.
לא , התפנה מעולם במסגרת גן חובה בשרותי הגן,
גם בכיתה א אינו משתמש כלל בשרותי בית הספר.
המורה מדווחת על רמת לימודים טובה אך נתונה לשיפורים וחיזוקים מצידו.
אינה מדווחת על בעיות התנהגות כלל, בסהכ ע"פ התרשמותה "ילד טוב"
שקלתי השנה לערוך מבדקים של קשב וריכוז אך טרם סיימנו את התהליך, משום שעפ התרשמותי ישנו קושי מסויים בהכנת השיעורים, בהתארגנות...מעט "מעופף", מתקשה "לאסוף את עצמו".

תודה על תשומת הלב........ענת

שלום ענת,
אכן נשמע שבנך ילד רגיש יותר מרוב בני גילו, ונראה כי רמת הרגישות שלו משפיעה על תפקודו האישי (שימוש בשירותים, פעילויות מהנות) והן בתפקודו החברתי - ויתכן כי קיים קשר בין השניים.

הנטיה לבקש "סליחה" פעמים רבות, עשויה אמנם להעיד על רמות חוסר בטחון גבוהות, אולם קשה מאוד לדעת מהו המקור להן. משמח אותי לשמוע שהיחסים ביניכם מאוד טובים, אולם ניכר שהוא מתקשה לבטא קשיים מסוימים עימם הוא מתמודד למרות זאת.

לא ציינת באילו דרכים ניסיתם להתמודד עם כל אחד מההרגלים והקשיים, ולכן הייתי מציע שבשלב ראשון תנהלו עימו שיחה נעימה על נושא הסליחה. בחרו זמן נינוח בבית, ובואו שניכם (ההורים בלבד) אליו לשיחה, בזמן שהוא פנוי לכך. השתדלו לדבר בתיאורים ולא בשיפוטים. כך למשל - במקום "אתה מבקש יותר מדי סליחה" ניתן לתאר "כאשר קורה משהו, אתה מבקש סליחה, וממשיך גם לאחר שאנחנו כבר סלחנו" - או משהו בסגנון.
הסבירו לו שמטרתכם היא לברר עימו את הנושא. שניסיתם לעזור בכל מני דרכים, וברור לכם שעד עתה לא הצלחתם, אבל אתם נחושים לעזור לו. נסו לבדוק עימו סיטואציה שהתרחשה לפני יום או יומיים (בניגוד לסיטואציה שהתרחשה לפני כשעה). בדקו איך הוא מבין את הסיטואציה, ומה לדעתו יקרה אם לא תסלחו.
המטרה בשיחה היא השיחה (ולא השכנוע שאתם אוהבים אותו, ושאתם סולחים, ושאין צורך לבקש שוב ושוב...). נסו להבין אותו, ואת תחושותיו, ובדקו עימו אם לדעתו אתם יכולים לעשות משהו שיוכל לעזור לו.

יתכן ששיחות כאלו, בהמשך גם לגבי נושאים אחרים, יוכלו לעזור לכם להבין את המקור לכך בצורה טובה יותר. במידה ולא, כדאי לשקול בירור אצל איש מקצוע. לעיתים התערבות טיפולית קצרה עשויה לחולל פלאים בהתנהגות ובתחושה שלו, ולמעשה לשנות את חייו.

אגב, העובדה שהוא "מעופף" ומתקשה "לאסוף את עצמו", עשויה דווקא לרמוז לקיומו של קושי למקד קשב, אולם אין הדבר בהכרח מעיד על צורך הטיפול תרופתי או הקלות כלשהן.

אשמח שתשובי לעדכן,

ובהצלחה!