ילד רגיש

היי
יש לי בן בן שנתיים ו4 חודשים, (מעליו יש אח בן שלוש וחצי )
התחיל רק בגיל שנתיים לדבר וגם מילים לא מאד ברורות אך אוצר מילים ב"ה גדול. ילד שמח רגיש וחייכן. אך לדעתי יש לו ביטחון עצמי קצת נמוך. בגן הגננת אומרת שהוא לא מאד חברותי ויחסית סגור.
הוא התחיל להתלונן הרבה-בוכה המון על שטויות, מיילל על דברים שלא מקבל, או אם רוצה הרבה על הידיים ואני אומרת לו שיחכה רגע עד שאסיים משהו הוא מיילל בלי הפסקה על זה, אם לקחו לו משהו (בבית) הוא יעדיף לבכות בפנים חמוצות מאשר לנסות לקחת את זה בחזרה. מפריע לי שהוא עושה פרצוף בכיין כל הזמן כי אני חוששת שזה דוחה חברים כשיגדל.
יש לו מוצץ ושמיכה שמאד קשור אליהם ויכול להיות איתם כל היום-אם הוא בלי מוצץ הוא מאד מאד אוהב לאכול וכל הזמן מבקש אוכל.
הוא התחיל להוריד את הטיטול ולעמוד ליד השירותים (חשבתי שמחקה את אחיו) ואומר פיפי.. (לא כשהוא צריך) האם כדאי לנסות לגמול אותו, כי מבחינת התנהגות לא נראה לי שהוא מידי בשל.. או שזה מספיק שהוא רוצה?
יש לי הרגשה שיש לו בעייה תחושתית,הוא יכול ללטף מאד מאד חלש תינוק ואז כשבא לחבק אותו אז מרוב התלהבות הוא מכווץ את כל השרירים שלו בגוף וצובט אותו.. (גם אותי יכול לצבוט כשכועס)ואז ישר מבקש סליחה. הוא אוהב לזרוק את עצמו וצוחק ונהנה מזה, אם אני רוצה לעשות לו עיסוי על הבגדים (אמרו לי שזה טוב לבעיה בתחושה) אז הוא מתגלגל מצחוק ולא נותן לי לעשו לו)

לאור כל הנ"ל, השאלות שלי:
מה עושים עם התלונות שלו? אני מרגישה שאני מגדלת ילד קוטר ובכיין. איך מפסיקים את זה וגורמים לו להיות יותר שמח עם עצמו?
האם כדאי להתחיל גמילה אולי זה יעזור לו עם הביטחון העצמי?
האם יש משהו שאפשר לעזור לו בנתיים מבחינת תחושה? (כי התפתחות הילד זה תהליך שאנחנו באמצע איתו..)
איך אחזק לו את הביטחון העצמי? (אני מחמיאה לו המון וב"ה לא עושה השוואות בכלל (!) עם אחיו הגדול והם חברים טובים מאד)

תודה רבה רבה!!