בעיות אכילה

שלום אלי,

דאגתך מובנת וכך גם רצונך שבנך ירחיב את מגוון המאכלים שהוא אוכל.

ראשית יש להבין את מאפייני הבררנות - האם היא התחילה מגיל צעיר ולמעשה קיימת "מאז ומתמיד", או שהתחילה לאחרונה? האם היא יוצרת בעיה בריאותית, כמו משקל נמוך או חסרים תזונתיים? האם היא משפיעה על אורח החיים, משבשת ארוחות משפחתיות וכדומה? האם הוא בררן באותה מידה בכל מקום, או שמחוץ לבית הוא אוכל יותר מאכלים?

בכל מקרה נשמע שהדבר מעורר מתח בינך לבין בנך, ואתה תוהה כיצד להגיב ואיך לשנות את המצב. במידה ולא מדובר בבעיה רפואית או מוטורית שגורמת לכך, מקובל לראות בבעיה הזאת קושי שקשור ליחסים שבין הילד להוריו, או להורה מסוים. כדאי לנסות להבין האם בסירוב הזה שלו, בנך מנסה "לומר" משהו נוסף - לעורר תשומת לב, להתריס, אולי להשיג "פרסים", וכדומה. כדאי לחשוב מהו דפוס היחסים בינך לבינו באופן כללי והאם הוא מתחבר איכשהו לבעיה הזאת.

ובאשר לשאלתך, נראה שאם בחרת לפעול בכיוון התנהגותי של תכנית חיזוקים, כדאי שהחיזוק יהיה פחות ארוך טווח, כלומר לא רק "בסוף השנה" אלא יעניק התייחסות (גם אם קטנה וסמלית) להישגים או התקדמות שבדרך. אני מבינה שאתה מרגיש "כלוא" כרגע בין האיום לבין קושי לממשו. מחד, אתה חש שרצוי לעמוד מאחורי אמירות, ומאידך יתכן שבאמת כפי שאתה חושש המעשה יפעל לרעת העניין ויהפוך עוד יותר את האכילה לזירה של מתח וקונפליקט ו"דווקא". גישתי היא שיש להבין לעומק את מקור ההתנהגות - אם יש צורך, בעזרת איש מקצוע - ואז ניתן לשלב גם אלמנטים כאלה של תכנית התנהגותית, אך לא להסתפק רק בהם.
בהצלחה!