מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- גמילהאלכס12/05/2014
שלום, בתי בת שנה ועשרה חודשים. כבר כחצי שנה מראה מודעות גבוה לצרכים שלה.
היא אומרת כשהיא עושה פיפי והולכת לפינה רחוקה כשהיא עושה קקי, לפני כמה חודשים היא הפכה למאד מוטרדת מחיתולים וכשבגן התחילו לעבוד עם הילדים שמוכנים על הגמילה היא בכלל לא רצתה לשים חיתול וכל החתלה הפכה לסיוט של בכי וצרחות.
אני מאד התלבטתי מה לעשות והתייעצתי בכל מקום שרק מצאתי, והתשובה שקיבלתי הייתה תמיד או- הבת שלך קטנה מידי בגיל, או שיש לה את כל הסימנים ובהחלט הגיע הזמן להתחיל גמילה.
אחר כך דיברתי עם המנהלת של הגן והיא אמרה שהיא גמלה בגיל הזה שניים מהילדים שלה ולדעתה בתי בהחלט מוכנה אז הקשבתי לה איך ומה לעשות והתחלנו תהליך ביום שישי האחרון.
עשיתי כדבריה וכשחזרנו הביתה שמתי לה תחתונים והסברתי לה שצריך לעשות פיפי וקקי בסיר. לקחתי אותה גם באופן ייזום כל חצי שעה לסיר. דווקא היום ההוא היא מאד שיתפה פעולה, בשעתיים הראשונות היא התאפקה אבל אחר כך התחילה לבקש את הסיר ולעשות בו את הפיפי ואז יום למחרת היא התחילה להתמרד, כל פעם שנושא הסיר עלה היא פתחה בצרחות של "לא לא לא", ברחה מאיתנו ועשתה פיפי במכנסיים. ניסיתי לעודד אותה עם הטקס שעשינו "ביי ביי פיפי וקקי נתראה בים" שהיא מאד נהנית ממנו וניסיתי להסביר לה שזה לא נעים לעשות פיפי במכנסיים וילדים גדולים עושים רק בסיר, ובשום פנים לא לחצתי או כעסתי עליה. אבל היא המשיכה בשלה. אתמול אמרו לנו בגן שהיא כלל לא שיתפה פעולה, גם אחר הצהריים בבית היא לא. היום קיבלתי את אותה התשובה מהגן אבל המנהלת אמרה שלדעתה אסור לוותר כי היא כן מוכנה וכבר מאוחר מידי לחזור אחורה.
עכשיו אנחנו בבית והיא לא מסכימה להתיישב על הסיר, לא משנה באיזה גישה או משחק באתי היא נרתעת ממנו ומתחילה לבכות. היא עשתה פעמיים פיפי במכנס. כשאני שואלת אותה עם היא מעדיפה חיתול או תחתונים היא חד משמעית אומרת תחתונים ולא רוצה להסתכל אפילו על החיתול. עכשיו נשבר לי והחזרתי לה את החיתול.
אני לא יודעת מה לעשות, לפי כל הסימנים היא מוכנה ומודעת לצרכים שלה אבל היא ממש לא רוצה לשתף פעולה.
לא אכפת לי מהעבודה שמסביב לגמילה, לא אכפת לי משום דבר. אני מלכתחילה רק רציתי להתחיל את הגמילה בזמן הנכון בשביל בתי ולא לגרום לה לטראומה. עכשיו באמת אין לי מושג מה לעשות ואני פונה לפה, כי אמרו לי שעכשיו אחרי שהתחלנו עם נחזור לחיתולים באמת תגרם לה טראומה. אני בעצמי מפחדת שאם נמשיך בלי חיתולים גם זה ייגרום לטראומה. אין לי מושג מה לעשות, אני רוצה רק לטובת בתי. בבקשה תעזרו לי* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר ורק כדי לחסוך
אלכס12/05/2014ראיתי פה שאלות ותשובות בנושא הגמילה וכן, מרבית התשובות לגבי בתי הן חיוביות.
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהורק כדי לחסוך - תגובה
טל כרמלי טבת12/05/2014שלום אלכס,
אינני בטוחה למה התכוונת כשכתבת שמרבית התשובות חיוביות, אני מניחה שהתכוונת שעל סמך השאלות המנחות המקובלות נראה שבתך מוכנה לגמילה. ואכן ייתכן שכך הדבר. אני מתרשמת שאת לא מוטרדת מהטירחה אשר כרוכה בתחילת התהליך, של החלפות בגדים תכופות, כביסות וכו. אם באמת זה לא מטריד אותך, אני מתקשה להבין מדוע את כה מודאגת. את שוקלת לחזור לחיתולים ומשתמשת במילים חריפות כמו "טראומה", כאשר אם אני מבינה נכון עברו בסה"כ 3-4 ימים מאז שהתחלתם את התהליך.
ניכר שהיה לכם חשוב להתחיל את הגמילה כשהיא באמת מוכנה. השקעתם בכך מחשבה רבה, וכעת החלטתם להתחיל. הדבר החשוב עכשיו הוא להתאזר בסבלנות. מדובר בתהליך שיכול להיות ממושך, וכרוך ב"פיספוסים" רבים. גם אם את לא מבטאת בגלוי כעס או אכזבה, ייתכן שבתך קולטת את הדאגה ואולי אף מרגישה שמופעל עליה לחץ, ומגיבה לכך בהתנגדות. נסו להרפות, אפשר להזכיר לה ללכת לשירותים אבל את אומרת שהיא יודעת לבד מתי יש לה אז יש לאפשר לה גם ללכת בעצמה, ובכלל להשרות אווירה שגרתית ולא להפוך את העיסוק בצרכים שלה למוקד. דווקא הדגשת הנושא והפיכתו לזירה של מתח ומאבק ישיגו את ההיפך, והיא עלולה להתבצר עוד יותר בהתנגדותה.
בהצלחה!
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם את/ה אלכוהוליסט/ית?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
