הילדה מחקה את חברתה

שלום לך,
מצטער על התגובה המאוחרת, פספסנו בטעות את הפניה.

שלום לך,
אני מבין את הדאגה הטבעית שלך מבחינת התנהגותה המתיילדת של בתך, כחיקוי של חברתה.

כפי שאני מבין מתיאורך, אותה חברה שמרגישה כי היא זקוקה לתשומת לב רבה, מצאה כנראה דרך יעילה להשיג אותה, וזאת דרך דיבור ילדותי עד כדי תינוקי.
מאוד אפשרי שבתך הפיקחית, זיהתה כי חברתה מקבלת תשומת לב רבה יותר מהסביבה כאשר היא מבטאת התנהגויות כאלה, והחיקוי נעשה כדרך שלה לאזן את תשומת הלב בחזרה גם אליה. בנוסף, אפשר כי זו דרכה להתחבר בצורה טובה יותר לשתי חברותיה, ובמיוחד לזו אותה היא מחקה.

לא ציינת אם ההתנהגות המתיילדת נעשית באופן גורף - לאורך כל שעות היום ובסיטואציות מגוונות (גם במפגשים עם המשפחה המורחבת למשל, או עם חברות אחרות).

יחד עם זאת, אני רוצה להציע שמתן התייחסות לנושא באופן רציף, ובמיוחד אם מדובר בהתייחסות שלילית שמנסה לדכא את ההתנהגויות האלו, מייצרת למעשה תחושה כי ההתנהגות הזאת ממלאה את הצורך - קבלת עודף תשומת לב.
יחד עם זאת, התעלמות שלכם לאו דווקא תשיג את התוצאה הרצויה, וזאת בגלל שמעבר לכם (ההורים) ישנן סיטואציות נוספות שעשויות לחזק את ההתנהגות הזאת.

מבחינת ההשלכות להמשך:
התנהגות החיקוי הזו, כפי שאני מבין אותה, היא התנהגות מתוך בחירה ולמען השגת מטרה. מתוך שכך, מדובר בילדה פקחית שיכולה לבחור להתנהג גם אחרת, אולם רואה את הרווחים מהתנהגותה הנוכחית. במצב כזה, לדעתי אין סיבה להיות מוטרדים מהשלכות שליליות גדולות בעתיד, שכן בתכם יכולה לבחור בדרך התנהגות אחרת מתי שתחפוץ, ותעשה זאת כשזה "ישתלם לה".

מבחינת התייחסות שלכם:
אני מציע לשוחח איתה באופן חד פעמי, שמעביר מסר מאוד ברור, ובצורה נינוחה.
המטרה היא לומר שאת מזהים את ההתנהגות, אולם לא מתכוונים לשתף עמה פעולה.
חשוב שהמסר יועבר בצורה נעימה, נינוחה, ובהחלט לא מאשימה.
תוכלו לומר למשל: "שמנו לב שבתקופה האחרונה יש מקרים שבהם את בוחרת לדבר כמו שדיברת כשהיית קטנה יותר (הקול ה"שני"). את שמת לב לזה?". שוחחו איתה בפתיחות, והתרכזו בהבנת המצב מצדכם, כך שתדע שאתם שמים לב לכך. תוכלו אפילו לעשות משחק ולתרגל את שני הקולות ביחד איתה, כך שזו לא שיחת משמעת, אלא דווקא שיחת משחק.
שימו לב שבבחירת המילים אני בכוונה מדגיש את הבחירה שלה, ומנתק את השיפוטיות (להבדיל מאמירה: "כמו ילדה קטנה") או את הקישור לחברה ("כמו גילי"), ואף לא מאשים או טוען להתנהגות מכוונת מטרה ("בשביל לקבל תשומת לב").
בהמשך תוכלו להסביר שמעתה בכל פעם שהיא תבחר להשתמש בקול ה"שני", אתם תבחרו להראות לה את זה, כך שהיא תוכל להשתמש בקול ה"ראשון".
שוב, כדאי שלא לבטא שיפוטיות כגון - קול בוגר יותר, או קול של ילדה גדולה.

בהמשך, בכל סיטואציה שבה היא משתמשת (מולכם) בקול השני, אותתו לה בנעימות "באיזה קול את משתמשת?". במעבר לקול הראשון, התייחסו לדבריה, אך הימנעו מהבעת חיזוקים כלפי השימוש בקול הראשון. ההיענות שלכם הינה חיזוק מספק דיו.

אשמח שתשובו לעדכן.

בהצלחה!

שלום לך,
אני מבין את הדאגה הטבעית שלך מבחינת התנהגותה המתיילדת של בתך, כחיקוי של חברתה.

כפי שאני מבין מתיאורך, אותה חברה שמרגישה כי היא זקוקה לתשומת לב רבה, מצאה כנראה דרך יעילה להשיג אותה, וזאת דרך דיבור ילדותי עד כדי תינוקי.
מאוד אפשרי שבתך הפיקחית, זיהתה כי חברתה מקבלת תשומת לב רבה יותר מהסביבה כאשר היא מבטאת התנהגויות כאלה, והחיקוי נעשה כדרך שלה לאזן את תשומת הלב בחזרה גם אליה. בנוסף, אפשר כי זו דרכה להתחבר בצורה טובה יותר לשתי חברותיה, ובמיוחד לזו אותה היא מחקה.

לא ציינת אם ההתנהגות המתיילדת נעשית באופן גורף - לאורך כל שעות היום ובסיטואציות מגוונות (גם במפגשים עם המשפחה המורחבת למשל, או עם חברות אחרות).

יחד עם זאת, אני רוצה להציע שמתן התייחסות לנושא באופן רציף, ובמיוחד אם מדובר בהתייחסות שלילית שמנסה לדכא את ההתנהגויות האלו, מייצרת למעשה תחושה כי ההתנהגות הזאת ממלאה את הצורך - קבלת עודף תשומת לב.
יחד עם זאת, התעלמות שלכם לאו דווקא תשיג את התוצאה הרצויה, וזאת בגלל שמעבר לכם (ההורים) ישנן סיטואציות נוספות שעשויות לחזק את ההתנהגות הזאת.

מבחינת ההשלכות להמשך:
התנהגות החיקוי הזו, כפי שאני מבין אותה, היא התנהגות מתוך בחירה ולמען השגת מטרה. מתוך שכך, מדובר בילדה פקחית שיכולה לבחור להתנהג גם אחרת, אולם רואה את הרווחים מהתנהגותה הנוכחית. במצב כזה, לדעתי אין סיבה להיות מוטרדים מהשלכות שליליות גדולות בעתיד, שכן בתכם יכולה לבחור בדרך התנהגות אחרת מתי שתחפוץ, ותעשה זאת כשזה "ישתלם לה".

מבחינת התייחסות שלכם:
אני מציע לשוחח איתה באופן חד פעמי, שמעביר מסר מאוד ברור, ובצורה נינוחה.
המטרה היא לומר שאת מזהים את ההתנהגות, אולם לא מתכוונים לשתף עמה פעולה.
חשוב שהמסר יועבר בצורה נעימה, נינוחה, ובהחלט לא מאשימה.
תוכלו לומר למשל: "שמנו לב שבתקופה האחרונה יש מקרים שבהם את בוחרת לדבר כמו שדיברת כשהיית קטנה יותר (הקול ה"שני"). את שמת לב לזה?". שוחחו איתה בפתיחות, והתרכזו בהבנת המצב מצדכם, וידוע שלה שאתם שמים לב לכך. תוכלו אפילו לעשות משחק ולתרגל את שני הקולות ביחד איתה, כך שזו לא שיחת משמעת, אלא דווקא שיחת משחק.
שימו לב שבבחירת המילים אני בכוונה מדגיש את הבחירה שלה, ומנתק את השיפוטיות (להבדיל מאמירה: "כמו ילדה קטנה") או את הקישור לחברה ("כמו גילי"), ואף לא מאשים או טעון התנהגות מכוונת מטרה ("בשביל לקבל תשומת לב").
בהמשך תוכלו להסביר שמעתה בכל פעם שהיא תבחר להשתמש בקול ה"שני", אתם תבחרו להראות לה את זה, כך שהיא תוכל להשתמש בקול ה"ראשון".
שוב, כדאי שלא לבטא שיפוטיות כגון - קול בוגר יותר, או קול של ילדה גדולה.

בהמשך, בכל סיטואציה שבה היא משתמשת (מולכם) בקול השני, אותתו לה בנעימות "באיזה קול את משתמשת?". במעבר לקול הראשון, התייחסו לדבריה, אך הימנעו מהבעת חיזוקים כלפי השימוש בקול הראשון. ההיענות שלכם הינה חיזוק מספק דיו.

אשמח שתשובו לעדכן.

בהצלחה!