חרדה מגן

היי
ביתי בת 3 וחצי, נכנסה לגן עירייה בפעם הראשונה לפני כחצי שנה, התאקלמות לא פשוטה, אך אהבה את הגן על אף הקושי בהסתגלות (היא נורא נורא בישנית וחסרת ביטחון, עדינה ופגיעה)
הגננת אמרה לי מ״ס פעמים שהיא בקושי מוציאה מילה אך לאט לאט היא מתחילה לפרוח, וכך היה
תמיד שיתפה וסיפרה מיד כל מה שעבר עליה בגן, סיפרה מי הציק לה ומי החברים שלה,
היה ארוע אלימות שכנראה היה טראומתי עבורה, חזרה עם סימני אלימות, וכשניסיתי לדובב אותה היא החלה לספר, עצרה וחשבה, ואז אמרה בכעס ״די״
הגננת לא ראתה את המתרחש ולכן לא ידעה להגיד מה בדיוק היה
מאז הילדה בחרדה מהגן ומסרבת בכל תוקף, לא מוכנה לשמוע ואפילו לראות את הגן דרך החלון!! לאחר המקרה היא החלה להקיא בגן ונאלצתי להחזירה הביתה והבחנתי שהיא נמצאת בחרדה של ממש
לא עוזרים שיחות, הבטחות, שכנועים כלום!!!! הילדה לא מוכנה לספר מה היה ומה קרה שם, אני לא יודעת אם מדובר באלימות מתמשכת כלפיה או משהו חד פעמי, אין לי מושג מה הפך אותה
כשהיא בבית הכל בסדר, היא חכמה וחברותית אך ביישנית מאוד וקשה לה להיפתח לזרים
הבעיה כרגע שהדרך היחידה שלי לקחת אותה לגן זה רק אם אני משתמשת בכוח פיזי!! וליבי לא נותן לי ועל כן אני נכנעת לה והיא בבית
מדובר בשנה ראשונה שלה בגן, החסירה המון עקב בעיות בריאותיות ולא ממש היתה בשגרה, גננות הוחלפו וסייעות והיא לא נקשרה למישהי מהן באופן מיוחד וגם אם כן היא הוחלפה
אני לא יודעת מה הסיבה וחוששת להרע לה בכך שהיא בבית, אציין כי כל יום וכל בוקר מתבצע נסיון קשה לצפייה מבחינה רגשית של ללכת לגן, ונשבר לי הלב!! וגם כשהצלחתי להגיע לגן כי שיקרתי לה שהולכים למקום אחר, הגננת בעצמה אמרה שעדיף לא להשאיר אותה ככה
מה שיותר מטריד אותי זה מה היא עברה שם? מה יכול להיות כל כך טראומתי לה שהיא הגיעה למצב החרדתי הזה????
אני לא יודעת עד כמה היא תשתף פעולה עם פסיכולוג ולכן זה מאוד קשה לי ואני לא יודעת איך לפתור את המצב! מצד אחד רוצה להשאיר אותה הכי קרוב במקום הבטוח, ולא לשלוח אותה למקום שהיא כל כך סובלת בו עד כדי מצוקה ממש ומצד שני אני כן רוצה שתהיה לה שגרה ושהיא תאהב ותרצה ותהיה בטוחה שם

אשמח לעזרה
וסליחה על האורך