שינוי בהתנהגות לפני ארוחה

שלום מיטל,
כמו רוב הילדים, גם בנך מחפש לו רגעים בחיו בהם הוא מתרגל את תחושת הנפרדות מכם ההורים, ופיתוח העצמאות והעצמיות שלו.
לצורך כך, הוא בוחר לעצמו את המקום המוגן ביותר לעשות זאת - מולכם ההורים, אשר מהווים עבורו גם את המקום שבו הוא חווה את החיבור המשמעותי ביותר.

מאוד מומלץ שלא להגיע למאבקים או איומים, ואני אישית מאוד נגד ענישה בכלל.
באופן כללי, אני מאוד ממליץ להגיב באופן שרואה את הצרכים שלו ואת הקושי שלו אל מול הסיטואציה הנוכחית (ולתת לכך ביטוי). במקביל, כפי שאת עושה - לא לאפשר למחאה שלו לשנות את הסיטואציה, אלא ללמד אותו שההחלטות שלו משפיעות עליו.
אני לא הייתי מתרגש אם כמחאה יעדיף לוותר על ארוחת הערב באותו רגע, ואף לוותר עליה לחלוטין. אם לא תביעו התרגשות יתר מהסיטואציה, הוא יסתגל אליה בקלות.

כדוגמא אקח את המקרה שתיארת - כמובן שמדובר בדוגמא סכמתית, ואת מוזמנת לעשות כל וריאציה שנראית לך מתאימה:
למה פיתה? רוצה בלחם: "מכעיס אותך שקיבלת פיתה ולא לחם, למרות שלמעשה זה מה שביקשת. יכול להיות שהתבלבלת והתכוונת שאתה רוצה לחם. אני יכולה להבין את זה. זה באמת מתסכל. איך לדעתך נוכל להימנע ממקרים כאלה בעתיד?"
כאן תגיע התגובה שלו.
לתשובה ברורה אענה: "זה באמת רעיון מצוין, וכדאי שננסה אותו מחר".
לתשובה מילולית לא ברורה, או תגובה התנהגותית: "אני רואה שכרגע קשה לך לחשוב על פתרון. זה בסדר. תוכל לחשוב על פתרון ולהציע אותו גם מאוחר יותר, וגם מחר".
בכל מקרה אמליץ לסיים ב: "אז כרגע קיבלת פיתה, ואתה יכול לבחור לבד אם לאכול אותה או לא".

במידה ואתם מתקשים למצוא את הדרך הנוחה לתקשר זאת, תוכלי לפנות אלי ישירות ואשתדל לתת עוד מספר כיווני פעולה אפשריים.

אשמח שתשובו לעדכן.

ובהצלחה!