התקפי זעם

שלום דניאל,
נשמע שאתם בהחלט בכיוון הנכון.
אתה עושה קישור (אפשרי ביותר) בין התקפי הזעם להולדת האח, ושינוי הסדרים שהיו בבית.

חשוב לשים לב לפער שבין בכי היסטרי - ביטוי לתסכול פנימי שבא לידי ביטוי חיצוני לגיטימי, לעומת זריקת חפצים - אותו תסכול שמתבטא בצורה שאינה מקובלת.

הרגעה במילים הינה חשובה, אולם לעיתים ניתן אף לאפשר לה זמן להירגע בעצמה, ולהעביר מסר ש"אנחנו רואים שמתסכל אותך שצריך..." ופשוט להמתין עד שתירגע (במידת האפשר - נניח כשאתם בבית).
במקביל, חשוב להעביר מסר שלא מקבל התנהגויות מסוימות כגון זריקת חפצים, כלומר להמשיך את המשפט: "...אבל אנחנו לא זורקים חפצים בבית".

לאור הולדת האח, כדאי לערב אותה יותר בצורה שמשתפת אותה והופכת אותה לחלק משמעותי במשפחה. בקשו ממנה עזרה בטיפול באחיה בצורה אמיתית. היא יכולה למשל להביא את הטיטול, או המוצץ, לעזור בנסיונות הרגעה כאשר הוא בוכה וכו'.

רצוי להימנע ממשפטים בסגנון "את כבר גדולה, ולכן...", בהם אנו משתמשים בעיקר על מנת לרסן התנהגויות "ילדיות". משפטים כאלו מעבירים מסר שלהיות גדול זה לא כיף כל כך גדול, ועלולים דווקא לעודד חזרה להתנהגות ילדית יותר.

בהצלחה!