בן 9

שלום לימור,

את מעלה שאלה שמעסיקה הורים רבים, והיא עד כמה יש ללחוץ או להיות מעורבים בעולמם החברתי של הילדים, וכמה לאפשר להם בחירה עצמאית.

השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא מהי החוויה של הילד, האם הוא מרגיש בדידות ומצוקה כתוצאה ממיעוט/העדר חברים, או שהוא מרוצה ממצבו. לא תמיד קל לקבל תשובה על השאלה הזאת אבל חשוב להיות עירניים ולנסות להבין מה הוא מרגיש, אם באמצעות שיחות ישירות עמו ואם על ידי תשומת לב להתנהגותו והרגליו. גם מידע מצוות בית הספר יכול לתרום תוספת חשובה - איך הוא מתנהל בהפסקות, מה יחסם של ילדים אחרים אליו, האם הוא מבודד ואם כן מה הוא עושה והאם נראה עצוב, האם הוא נשמע מתבטא באמירות סביב הנושא, וכדומה.
השאלה השנייה היא מדוע אין לו חברים בכיתתו. העובדה שיש לו חברים מהכיתה האחרת יכולה להעיד על כך שאין פגם כלשהו במיומנויותיו החברתיות. כשהוא מזמין חבר הביתה, מה הם עושים יחד? מה טיב התקשורת ביניהם? את מתארת העדפה בסיסית שלו לכיוון של מחשב ובית. נכון שבגילאים הללו הספורט והפעילות הגופנית תופסים מקום חשוב, אולם גם ילדים שאינם ספורטאים מוצאים לעצמם חברים ופעילויות משותפות. לכן יש לשים לב האם המחשב והבית אינם מהווים עבורו "בריחה" מהתמודדות שקשה לו, ושבה הוא זקוק לעזרה.
ציינת שיש לו אחים - מעניין להתבונן בתקשורת וביחסים ביניהם, ולחשוב איך הוא מסתדר שם ואיזה מקום/תפקיד הוא לוקח. יחסים בין אחים מהווים לעתים קרובות "מגרש אימונים" לאינטרקציות בכלל, ואולי ניתן יהיה ללמוד מזה משהו.
במידה ובנך לא מבטא, באופן ישיר או עקיף, סימנים של קושי או מצוקה סביב הנושא החברתי, ייתכן שאכן מדובר בילד בעל אופי מופנם יותר, שלא זקוק לאינטרקציות אינטנסיביות ונוח לו לבלות הרבה עם עצמו ועם תחביביו. במקרה כזה באמת אין צורך ללחוץ עליו, ויש לכבד את העדפותיו.
מקווה שעזרתי, את מוזמנת לשאול עוד אם תרצי.
בהצלחה!