ילד חרד

שלום רוני,
הורים רבים מגלים שהתנהלו באופן מגונן "מדי" בהורות שלהם, והדבר נפוץ במיוחד עם הילד הבכור.
לשמחתכם נרגעתם, אך מתיאורך ניתן להבין שכעת למרות רצונכם לתת לו עצמאות, הוא מרגיש צורך להישאר בקרבתכם.

חשוב להבין שלאחר 3 שנים בהן הייתם צמודים מאוד אל בנכם, יתכן כי לתחושתו הוא מאוד זקוק לכם כרגע. לכן חשוב לאפשר לו את העצמאות, במקביל לכיבוד הצורך שלו.
במצבים מגוונים, אפשרו לו לגשת באופן עצמאי לחקור את הסביבה, אולם המנעו מלדחוק בו לעשות זאת.
כך למשל כאשר אתם מגיעים לגינה, תוכלו לנהוג כפי שעשיתם עד כה (נניח לגשת איתו לנדנדה) ובשלב מסוים לומר: "אני אלך כעת לשבת ואסתכל עליך, ואתה יכול להמשיך לשחק פה כמה שאתה רוצה".
חשוב שבשלבים ראשונים מרחק הישיבה לא יהיה גדול, וחשוב לשמור גם על קשר עין. שני אילו מייצרים תחושה של קרבה ובטחון.

עקרון מפתח ראשון הוא הדרגתיות: המרחק ממנו יכול להיות בשלב ראשון אפילו 2 צעדים אם הוא מתקשה להישאר רחוק. במקום ספסל אפשר לשבת על הקרקע במגרש המשחקים.
עקרון המפתח השני: לעודד, אך לא לדחוק. הקשיבו לצרכיו והיענו להם ברמה סבירה. כבדו את תחושת הצורך שלו בקרבתכם, והבינו שהיא טבעית מאוד כרגע. במקביל, נסו לאפשר מצבים בהם ירגיש בנוח להתרחק, גם אם מדובר בתחילה בכמה צעדים בלבד.

בהצלחה!