בת שנתיים וחצי תשומת לב

שלום שירן,

אני מתנצלת על העיכוב בתגובה.

את מתארת תנודות חדות בתהליך הגמילה של בתך. הייתה תקופה של היענות והצלחה בנושא הפיפי, אחר כך תקופה של פיספוסים ואפילו נראה שהיא עושה "דווקא", וכעת, עם השינוי שאת עשית ליותר זמן משחק ותשומת לב, שוב יש הטבה.

התיאור הזה עשוי באמת להעיד על כך, שהשינויים בעשיית הפיפי נובעים ממקור רגשי ולא מקושי להתאפק. כלומר, בתך עושה שימוש בעשיית הצרכים על מנת להעביר מסר מסוים. במידה מסוימת היא הצליחה בכך, את החלטת להעניק יותר תשומת לב, והצורך שלך "לפספס" ירד. האם היא נמצאת איתך בבית כל הזמן, או שהיא גם במסגרת של גן? אם היא בגן, איך הולך שם? או שהיא עם אנשים אחרים, אולי אבא או סבים או בני משפחה אחרים? לפעמים ההבדלים בהתנהגות בסיטואציות שונות יכולים גם הם לתת לנו אינפורמציה חשובה לגבי מקור הקשיים.

לגבי הקקי, את מעלה השערה שהיא מפחדת. ייתכן שזה נכון, ילדים רבים נגמלים בקלות רבה יותר מעשיית פיפי, ואילו משהו ביציאת הקקי מגופם, או אולי בהטלתו לשירותים, מעורר בהם פחד. נסי לדבר איתה על זה ולשאול אותה מה מפריע לה. כשהיא אומרת שיש לה קקי, לכי איתה לשירותים ושבי לידה, ונסי לעזור לה להפוך את הרגעים הללו לנעימים - הקריאי סיפור, שירי לה שיר, נסי להצחיק אותה ולהסיח את דעתה וכו'. תני לה חיזוק כלשהו על עצם הנכונות לשבת ולנסות לעשות, גם אם זה לא מצליח. כדאי גם ליזום ישיבות כאלה, בבוקר ובערב, גם אם היא לא מודיעה שהיא צריכה לעשות, ושוב לחזק אותה על עצם הישיבה.
בהצלחה.