בעיות התנהגותיות ורגשיות בגן

שלום רב,

ילדתי בת 3.5. ילדה חכמה ביותר, מדברת באופן שוטף מגיל שנה ועשרה חודשים, מבינה היטב דקויות ומצבים חברתיים, ובעלת כושר ביטוי יוצא מן הכלל. הגננת הפנתה את תשומת ליבי לכך שהיא חווה קשיים התנהגותיים ורגשיים בגן. לדבריה יש פער גדול בין יכולותיה הקוגנטיביות ליכולותיה הרגשיות, דבר הבא לידי ביטוי בהתקפות זעם בגן כאשר הילדה נתקלת בתסכול. לדוג', אם יש רק שתי בובות ושלוש ילדות רוצות לשחק איתן היא תצרח ותבכה ותתקשה לוותר עד שהגננת תתערב ותפנה להגיון שלה. דוגמה נוספת, במפגשים קבוצתיים כאשר הגננת מעלה שאלה וכל הילדים צועקים את התשובה וקולה לא נשמע, היא תעמוד ותצרח עד שהיא תקבל התייחסות. כמו כן, הגננת אמרה שהיא נשאבת למאבקי כוח עם קבוצת החברות שלה בגן (בקבוצה שלה יש רק עוד 2 בנות בגילה, כך שהיא מוגבלת בבחירת החברות), ושההתפרצויות לא מתאימות לגיל 3.5.

אני חייבת לציין שאני לא עדה להתנהגויות הללו כשהיא נמצאת איתי. בגינה למשל, אליה מגיעים אחרי הגן המון ילדים מהקבוצה היא משחקת נהדר, ואני יכולה לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים בהן נדרשתי להתערב. גם כשאנחנו נפגשות עם ילדים בבתים היא משחקת נפלא, חולקת צעצועים ומאוד נהנית. מדובר בילדה מאוד דעתנית ועקשנית שאוהבת להיות בשליטה, אני יכולה לראות כיצד הדברים מגיעים לכדי התיאור של הגננת, אבל כשהיא איתי אני מצליחה לגרום לה לשתף פעולה מבלי לוותר על הגבולות שלי.

פרט חשוב- לפני 10 חודשים נולד לה אח קטן.

הגננת הציעה שאקח אותה לטיפול רגשי טרם הכניסה לגן עירייה, שם לא יוכלו להתפנות לעזור לה עם כל תסכול. האם לדעתך יש מקום לכך?

תודה,

אמא מודאגת