התפרצויות זעם

שלום מיטל,
פעמים רבות ילדים רוצים לבטא את הצורך שלהם בעצמאות והעצמיות שלהם דרך דורשנות מסוג זה. למעשה פעמים רבות קשה ילדים שהמבוגרים "מחליטים להם", זה הופך קשה יותר עם ההכרה בנפרדות, ההבנה שיש לי רצונות ולאמא יש רצונות והם לא זהים, ואמא חזקה יותר ממני. כך שצריך להתייחס בסבלנות אמפתיה ורגישות לעניין, ולזכור שזה ביטוי של עצמאות דרך דעתנות. כך שיתכן שהיא בעצם רוצה להיות זו שמחליטה. איך שאפשר להתמודד? בכמה שיותר דברים לנסות לייצר מרחב בחירה, למשל לארוחת בוקר תתני לה לבחור בין שלוש אפשרויות שאת מגבילה, כך יש מקום גם לגבולות גיזרה שאת מציבה וגם לרצון שלה. אם התנהגותה הופכת זועמת וחוצה את גבול הטעם הטוב, הודיעי לה שקשה להבין מה היא רוצה כשהיא מתנהגת כך, שתסביר עצמה במילים ותדבר בטון רגיל. אם היא ממשיכה בהתנהגות, התעלמי או המשיכי להודיע שכך את לא מבינה שתסביר עצמה כמו ילדה גדולה. בעצם המטרה היא לנתב אותה להתנהגות יותר נעימה ובוגרת.
בהצלחה

תודה ענקית ד״ר בנטוב עזרת לי מאוד