ילד מרצה עקב בטחון עצמי נמוך

שלום,
יש לי ילד בן 7. הבכור מתוך 4. השנה (לפני 10 חודשים) נולדו לנו זוג תאומים.
בזמן האחרון יש משהו שמציק לי...
1. הוא אומר לי ולבעלי כל הזמן שהוא אוהב אותנו אבל באובססיה . הוא יכול להגיד לנו את זה 30 פעם ביום ...
ברור לנו שהוא אומר לנו את זה כי הוא מנסה למצוא את מעמדו אבל זה כבר מגיע למצב שזה מציק לנו ממש . ניסינו להתעלם ניסינו להסביר לו אך אין שום הפוגה
גם כשאנו נמצאים אחד על אחד הוא כל הזמן אומר את זה
2. הוא מגזים בתגובות שלו מולנו ומול אנשים אחרים ואתן מס דוגמאות :
יום אחד לקחתי אותו לעבודה שלי אז הוא מאוד נהנה ואמר לי יותר מ10 פעם תוך שעתיים שהוא אוהב אותי . וכשהבאתי לו ארוחת צהריים הוא אמר לי 3 פעמים "תודה, תודה שאת דואגת לי אמא " "תודה שאת חושבת עלי"

שבוע שעבר רחיינית שלי ( בת דודה שלו) כיבדה אותו בחטיף אז הוא גם אמר לה "תודה " "תודה שחשבת עלי" "תודה שאת דואגת לי"- את זה סיפר לי גיסי שאה את הסיטואציה- אז זה משהו שלא מוזר רק לי ולבעלי.

בפעם הראשונה זה מאוד מחמיא וכמובן כשאנשים מבחוץ רואים זאת הם נמסים אבל אותנו זה מתיש ויותר מזה מכאיב לנו שזה בא ככל הנראה ממקום של חוסר בטחון, של התרצות...

מה ניתן לעשות? אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מעירה לו כשהוא אומר לי שהוא אוהב אותי ...וזה ממש צוב לי להתהג ככה..

כשנולדה אחותה בת ה 3 היא לא הגיבה כך כנראה כיוון שהיתה צעירה מידיי , היום היא בת 5 אחותה בת 3 ויש להן אח חדש בן חודשיים.
הגדולה דואגת לבשר לי שהיא אוהבת אותי מס רב של פעמים ביום , היא גם מודה לי כל הזמן על כל דבר והיא גם מבקשת לחבק אותי המון .
סביר להניח שזה משהו שיעבור , זה נשמע בעיקר כמו רצון לתשומת לב .
אבל אני לא מומחית ... רק אמא....

טוב טוב שלום,
מזל טוב ללידת התאומים. בן כמה בנכם/בתכם השני/שניה? מה הרכב התאומים(בנים, בנות)? אין ספק כי התנאים האובייקטיביים של לידת אחיו הקטנים לפני כעשרה חודשים, מכתיבים, באופן טבעי, טיפול בתינוקות, יותר זמן המוקדש להם, ונראה שבנך בן השבע, מרגיש מעט בודד במערכה, מאויים, לגבי מקומו במשפחה. כפי שאת כתבת, הוא מנסה למצוא מקומו, חושש למקומו, מחפש אישור לקיומו. וכאן, חשוב דווקא התייחסותכם לרצונו זה. אין ליל ספק שלכם זה מפריע ומטריד. אולם בנכם מבקש התייחסותכם אליו. התייחסות יכולה להיות בשיח והסבר כגון: "אני שומעת שאתה מאד מודה ומעריך את שאנו נותנים, אבל אתה בננו, וככזה, תמיד נדאג לך ותקבל כל שתהיה זקוק לו. לכן, גם אנחנו מאד אוהבים אותך, ואוהבים אחד את השני. ולכן, גם אם לא תומר לנו זאת, תמיד נדע זאת. כאן, הייתי ממליצה לדאוג לפנות יותר זמן פנוי דווקא לבן ה-7, בנכם הבכור, כדי לא רק שישמע שהוא חשוב לכם, אלא גם ירגיש במעשיכם שהוא משמעותי עבורכם. וזאת, גם אם הדבר כרוך בחלוקת הזמן ביניכם, לדוגמא: פעמים בשבוע, פעם בן זוגך יישאר עם התאומים, ואת תתני לבנך את "זמן המלך" בו יבחר מה ירצה לעשות איתך, ופעם להיפך, את תישארי עם התאומים ובן זוגך יקדיש לבנך זמן. כמובן שאם מתאפשר לכם לקחת עזרה, תוכלו שניכם להקדיש לו הזמן הנדרש. "זמן המלך" מתאפיין בזמן שבו הילד יכול לבחור לעשות כמעט כל שביחר, בשני תנאים: אתם ההורים בוחרים את משך הזמן והתקציב שיינתן לו בזמן זה. כמו כן, אין הצטרפות אחרים אחרים, חברים, בני משפ' אחרים. אתם מודיעים עליו מראש, ולא בדיעבד, ובו כולכם של הילד. (בלא טלפון, וכיוב'). בזמן זה שתקדישו לילדכם, הוא ירגיש שאתם כולכם שלו, והרגשה זו, עם הזמן תחזק אותו ותעניק לו בטחון. פחות להעצב, פחות לשים לב למה אומרים האחרים, ויותר להתחבר לילדכם. הזמן שלכם איתו יחזקו ויעצימו. כמובן שזה תהליך ולא תרופת קסם ולכן, עליכם להתמיד ברצונכם הכן לסייע לו ולהעצימו.
עומדת לרשותכם לכל שאלה.
בהצלחה,
אילנה