בת שנתיים מושכת לעצמה בציפורניים

למרות שתופעות כגון אלו, כפי שמופיעות עשויות גם להעלם, אין ספק כי הילדה חווה מתחים רגשיים על רקע פרידתכם אחד מהשני, ועזיבת אביה את הבית, על רקע אלימות מילולית, כפי שציינת. אין ספק שהילדה פועלת בדרך המכאיבה לעצמה, והדבר עלול לפגוע הן פיזית בהתפתחות התקינה של הציפורניים והן בהתפתחות הרגשית התקינה. מריטת הציפורניים הינה אך סימפטום להלך רוח, ביטוי למצב נפשי שמשדר מצוקה. לפיכך, כאמור, אני ממליצה לשוחח עם הילדה, לומר לה שהפעולה פוגעת בה ולשמוע ממנה מה מעסיק אותה, במידה ותהא יכולה ומוכנה לשתף (בשפה העומדת לרשותה בגילה). גם הצבת גבולות עשויה לסייע כגון: "אני מבינה שאת רוצה למשוך הציפורניים אבל אנו לא נוהגים כך בבית. ואם משהו מפריע לך, או שאת יכולה לומר לי מה משפיע, או להראות לי, או למשוך את הציפורניים של הבובה, לדוגמא. כמו כן, נוכחות שלך עמה, שיתוף האב בחוויות שעוברת הילדה, עשויות לסייע. נקבעו, לדברייך, הסדרי ראיה נרחבים, האב הינו אביה, ושיתוף שלו במה שהיא עוברת הינו חשוב. הילדה שוהה בביתו באופן סדיר, ולכן, הדרכת הורים גם היא עשויה להועיל. ככל שתצליחי להרבות תקשורת עם האב כן ייטב, עם כל הקשיים הכרוכים בדבר. במידה ואין שיפור וההתנהגות נמשכת, אמליץ לגשת להתייעץ, אף עם רופא משפחה.
בהצלחה,
אילנה מישון