בן 3.10 לא מקשיב בכלל

הנני מציעה כדלקמן: מדובר בילד נבון ועצמאי. אין ספק שהמגורים אצל חמך לא מקלים על אף לא אחד מכם. כאן, המלצתיי: ראשית לשוחח עם חמך, ולבקש, שגם אם יש לו הערות כלשהן באשר לחינוך שלכם עם בנכם, שיעשה זאת בארבע עיניים איתכם, ולא לפני הילד. כדוגמת: "אנו מבינים שמה שעשה בנינו מרגיז אותך מאד. אנחנו עובדים עמו על כך, ומבקשים להעזר בסבלנות, אנו עושים כל שלאיל ידינו כדי לשפר התנהגותו".
כל התמודדות עם הילד הינה תהליך, ולא נוסחת קסם של יום-יומיים. אין ספק שכל שימוש בכוח אינו נכון בעיני, ועל אחת כמה וכמה צביטה. הנכון הוא שיח והצבת גבולות ברורים, כגון: "אני מבינה שאתה רוצה כעת להמשיך לשחק ולא להתלבש.אך כעת זמן להתלבש. אך אם אתה רוצה להמשיך לשחק, תוכל לעשות זאת כשתחזור מהגן". פעמיים לחזור על המשפט. במידה והדבר לא עוזר, להציב לו בחירה: "אם אתה בוחר להמשיך לשחק ולא להתלגש/לאסוף המשחקים - אתה בוחר לא לראות את תוכנית הטלויזיה האהובה עליך היום. ואם אתה בוחר להתלבש/לאסוף המשחקים - אתה בוחר לראות אותה היום". בכך עליכם לעמוד בכל מחיר. בלי שימוש בכוח, בשימוש בדיבור רגוע, שקט ועמידה על הבחירה שהצבתם עבורו.
אם בחר שלא לראות התוכנית באותו יום, כי בחר להמשיך לשחק, לעמוד על כך שלא יראה התוכנית, ולומר תוך נחמתו: "הפעם בחרת שלא לראות התוכנית, אנו בטוחים שבפעם הבאה תבחר טוב יותר".
כך הילד יבין שאתם הורים סמכותיים, עם דרך משלכם הברורה לכם, עם זאת, מעבירים אליו הבחירה אם יקבל את שרוצה אם לאו. בדיבור נינוח, רך וברור/חד-משמעי.
בהצלחה,
אילנה מישון

אז אתמול הגענו הביתה, שיחקנו בקוביות, לאחר כמה זמן כשהתחיל להשתעמם הוא התחיל למשוך בסדין של המיטה, ביקשתי כמה וכמה פעמים להפסיק, כשלא עשה זאת, אמרתי לו שאוכלים גלידה, ואם יבחר לא לסדר אז לא יקבל, וכך היה , הוא ממש התעקש והמשיך בשלו,יצאנו מהחדר(אני ואחיו הקטן), והבאתי לאחיו גלידה,והוא התחיל לבכות, הסברתי לו שאמא לא חוזרת הרבה פעמים, וחבל שלא הקשיב, ושבפעם הבאה יקשיב ויקבל, הוא הלך לחדר וסידר אותו, ביקש אחרי שסיים גלידה, אמרתי לו שאני רוצה לראות איך ההתנהגות שלו במהלך הערב, הוא ישב עם אבא שלו על חוברת עבודה, ובסיום קיבל גלידה, השאלה אם פעלתי נכון כשלבסוף כן הבאתי לו, כי נניח היום בבוקר שוב הוא קם, וביקשתי לצחצח שיניים, הוא אמר כמה פעמים לא, אמרתי לו, אם אתה לא מגיע, תדע שאחר הצהריים אני ואחיך נעשה כל מיני דברים כיפיים ואתה לא תשתתף ולא תקבל, הסברתי לו שאנחנו נחכה לו במקלחת אם יבחר שכן, לבסוף הוא הגיע, וצחצח, אבל אח"כ שוב שיחק קצת ואז הפך את 2 הכיסאות פלסטיק על הריצפה, ביקשתי שירים, הוא לא הרים, כעסתי עליו שהוא לא מקשיב ושכל דבר צריך לחזור כמה פעמים, בדיוק היינו צריכים לצאת כבר לגנים, אז אמרתי לו שחבל שלא הרים, ושאחה"צ הוא לא ישתתף איתנו, ושוב אני מרגישה שאני פועלת לא נכון, כי אני מרגישה שאני כל הזמן מאיימת ומאיימת, וזה לא מזיז לו, הוא כאילו "שם פס", זאת ההרגשה,

מצטערת על האורך, אבל היה חשוב לי לתת כל מיני סיטואציות ואשמח להתייחסותם.

תודה מראש.

ש.א. יקרה,
אז אחזור על נושא הצבת הגבולות כפי שמציע והגה ד"ר גרי לנדרט, מטפל במשחק ומדריך הורים, המתגורר במדינת טקסס, ממובילי הטיפול במשחק:
השלב הראשון של הצבת הגבולות יהיו:
"אני מבינה שאתה רוצה למשוך בסדין/לא לצחצח שינויים, אבל, (עם עליית קול קלה) אצלינו בבית, לא מושכים בסדין של המיטה/מצחצחים שיניים לאחר שמתעוררים בבקר. אבל אם אתה רוצה, אתה יכול למשוך את החבל/להמשיך לנמנמם מעט לאחר שתצחצח שינויים". את זאת, לומר באסרטיביות ובבירור לילד. ואם ממשיך בפעולתו, לחזור על כל המשפט בפעם השניה/פעם נוספת. אם ממשיך בשלו, (ממשיך למשוך בסדין או מסרב לצחצח שיניים), אני ממליצה לעבור להצגת הבחירה המרכבת משימוש ארבע פעמים במילה "תבחר". הפעמיים הראושות יהיו הבחירה הפחות מצלחת שלו. והפעמיים האחרונות יהיו הבחירה המבוקשת/הנדרשת על ידך, וכך הדברים יאמרו לילד:

"אם תבחר להמשיך למשוך בסדין/לסרב לצחצח שיניים - תבחר לא לקבל היום גלידה. ואם תבחר להפסיק למשוך בסדין/לצחצח שיניים - תבחר לאכול היום גלידה.
ובכך לעמוד בכל מחיר. וכמובן שצפוי שאם בחר שלא לצחצח שיניים או להמשיך למשוך בסדין, לא יקבל גדילה ויבכה. אך עליך לעמוד בבחירה שבחר.
אם בחר טוב, לשבח אותו. "כל הכבוד לך". ואם בחר בבחירה ה"לא טובה", לנחמו: היום בחרת לא לאכול גדילה, אבל אני בטוחה שבפעם הבאה תבחר טוב יותר". ועם פנים ושפת גוף מנחמת אמיתית.
כמובן, שהצבת גבולות צריכה להתאים לגיל הילד: ילדים קטנים - גבולות עדינים. ילדים גדולים - סנקציות ארוכות טווח. לדוג': אם בחר שלא לצחצח שיניים, אציב לו בחירה שלא יאכל באותו יום גלידה, כמו שלילד בין עשר, אוכל להציב בחירה שלא יוכל גלידה ארבעה ימים. והכל ברגישות ובאמפתיה גדולה לילד. תמיד להציב גבול לפני המעשה, כדי לאפשר לו לבחור נכון ולא בדיעבד. כמו: "אאא, לא הרמת, אז לא תשתתף איתנו". תני לילד הקרדיט שיידע לבחור נכון. וייתכן, ויש להניח שייקח זמן ראשית עד שיתרגל לשפה החדשה, להיותך הורה אסרטיבי שעומד אחרי מילתו, וכהורה המכבד רצון הילד, גם רצונו לטעות. וילד יכל לבחור שלא לקבל גדילה ימים. וזו בחירתו. משמע, שגם אם יסדר החדר, אחרי שבחר שלא לסדר, לאותו יום לא יקבל הגלידה. כי "בחר שלא לקבל". ממקום אמפתי, האמיני שבנך לא עושה לך דווקא ולא "שם עליך פס". אלא פשוט מנסה לבחור נתיב משל עצמו, בוחן גבולות, ומותר לו לבחור שלא לזכות בפרס. גם זאת בחירה לגיטימית. ובדרך זו של הצגת גבולות והבחירה, אין כל איום, אין הרמת קול, אלא אמירות רגועות וברורות.

ושוב אני חוזרת על המבנה: "אני מבינה שאתה רוצה...(אני רואה את רצונך)..אבל כאן בבית אנחנו נוהגים...(תקשורת של הגבול), אבל אם אתה רוצה אז אתה יכול למשוך ב..... (הצבת אלטרנטיבה חלופית מיידית). [משפט זה המרכב משלושה נומר פעמיים אם לא הספיקה הפעם הראשונה]. ואם ממשיך בשלו, עוברת לבחירה. (4 פעמים שימוש במילה "בוחר"). ממליצה לשתף בשפה החדשה את בן זוגך.
בהצלחה,
אילנה מישון

המפורט!!