בן שנתיים אגרסיבי

שלום יעל,
הייתי שמחה לו יכולת לתאר השינויים הרבים שעבר בנך בן השתניים, והשינויים אצלכם. אני מניחה שגם שעת המצב הבטחוני בשבועיים האחרונים לא מקלים עליכם כמו על ייתר האזחרים במדינה. את מספרת שמדובר בילד מאד רגיש, כך שאת ה"מוסיקה" המנוגנת סביבו הוא קולט באופן ניכר. יש להניח שכל הלך השינויים אצלכם ואצלו משפיעים על הלך רוחו ומצבו הרגשי. את מספרת שמדובר בילד עדין שאוהבת לצחוק, לשחק ולנהות. עם זאת שהנך מתארת שאינכם מרגישים שבודק גבולות, נראה כי בהחלט מדובר בבדיקת גבולות שלו ואכן יש מקום להציב לו גבולות מאד ברורים. וכאן, הדרך הטובה ביותר הינה כדלקמן:
"אני מבינה שאתה רוצה להכות. אבל (עם הרמת טון קלה) אצלינו בבית לא מכים. אז אם אתה רוצה להכות, אתה יכול להכות בנחום תקום". לדוגמא. אם ממשיך להכות, אומרים לו המשפט פעם נוספת. ואם עדיין ממשיך, מציבים לו בחירה בזו הלשון:
"אם אתה בוחר להמשיך להכות - אתה בוחר לא לרדת היום לגינה. (השלישי).
ואם אתה בוחר להפסיק להכות - אתה בוחר לרדת איתנו לגינה. (החיובי).
אם בחר להפסיק להכות, לשבחו. ואם בחר להמשיך להכות משמע שלא לרדת אחה"צ לגינה זכותו לבחור כך, ועל כך עליכם לעמוד, ולכבד החלטתו שלא לרדת לגינה, בלא פשרות. ואז, גם יש מקום לנחם אותו כגון: "אבל אני בטוחה שפעם הבאה תבחר טוב יותר". קחו בחשבון שיבחר שלא לרדת לגינה (שזו רק דוגמה לבחירה שהצבתם לו) במשך מספר ימים. ייקח לו זמן (וגם לכם) להתרגל לשפה החדשה, אבל בסופו של תהליך תשאו כולכם פרי. גמובן חשוב להציב גבולות קטנים לילדים קטנים. (לילד בגילו נומר "אם תבחר להמשיך להכות תבחר לא לרדת היום", ולא "לא לרדת שבוע").
בקשתו חיבוק משקפת חיפושו אישור לאהבתכם אליו, בייחוד כשהנכם כועסים עליו, וכאן חשוב לשדר לו, שגם אם אתם כועסים, אתם תמיד אוהבים.
בהצלחה,
אילנה מישון