מידע מהפסיכולוגית של הילד

אשמח לשמוע את דעת אנשי המקצוע לגבי עניין של אתיקה.
בני בן ה-7 מטופל בשירות הפסיכולוגי העירוני מזה כחצי שנה, בעיקר בגלל ענייני חרדות. בפגישתנו המקדימה עם הפסיכולוגית, היא ביקשה שלא נשאל אותו שאלות שקשורת לפגישותיו עימה, כדי שירגיש שזה מרחב שלו בלי שהוא צריך לתת עליו דין וחשבון. נשמע לי הגיוני. היא אמרה שבפגישות איתנו תעדכן אותנו במה שצריך. היא נפגשת איתנו בערך אחת לחודש וחצי. ב 2-3 הפגישות הראשונות היא בעיקר תיחקרה אותנו על עברנו בעניינים שאני מבין שעוזרים לה להבין את המסגרת המשפחתית של הילד. בפגישות אלה ביקשתי שתספר קצת מה קורה בפגישות איתו, וקיבלתי תשובות מאד כלליות "מדברים על נושאים שונים" "צפות חרדות" "הוא מאד ורבאלי אז מדברים הרבה ומאד נח לעבוד איתו" דברים כאלה. בפגישה האחרונה (כאמור, כבר אחרי חצה שנה של טיפול) לחצתי קצת יותר. אמרתי שאני מבקש שתספר לנו אילו דברים עולים. איך הטיפול מיועד לענות על אותם דברים ספציפיים. אילו דברים אנחנו צריכים לקחת בחשבון בהתנהלות שלנו ובנגיעה בבית בעניינים שונים. מה מטריד אותו. בקיצור, רוצה להתוודע למה שעובר על הילד וצף בטיפול וגם למה בדיוק הטיפול (מעבר לזה שנאמר לי בעבר שזה "טיפול דינמי" וכמה מלים כלליות על מה זה אומר). הפסיכולוגית הגיבה די ברתיעה, אמרה שההסכם ביננו הוא שהיא צריכה לעדכן אותנו רק אם מתעורר חשש שהוא מסוכן לעצמו או לאחרים. אמרתי לה שזה לא כל-כך מקובל עליי (הכל היה בעדינות ובנועם) ושזה הילד שלי ואני מצפה לדעת עליו כל מה שרלוונטי לקידום אושרו ורווחתו והטיפול בו. זה נגמר בזה שכבר לא היה זמן והיא אמרה שאולי היינו צריכים לעשות יותר תיאום ציפיות ונעשה את זה בפעם הבאה.
אשמח לשמוע את דעת אנשי המקצוע פה לגבי הזכות של הורה להיות מעודכן בפרטים של טיפול בילדו בן ה-7. כמשפטן שעוסק בתחומים של מידע, אני חושב שאני יודע מה זכויותיי החוקיות, ובמישור הזה ודאי שאני חולק על גישת הפסיכולוגית. אבל זה פחות מעניין אותי, ויותר חשוב לי להבין את הגישה מהצד של אנשי המקצוע והחובות האתיות שלהם/ן. מודה שלי קצת קשה לקבל את זה שאני מוסר את הילד שלי לידי אשת מקצוע ואמור לסמוך בצורה עיוורת על זה שמטפלים בו בצורה המיטבית ולא לקבל שום מידע על מצבו. ודאי שבטיפול פיזיולוגי בבית חולים בחיים לא היינו מקבלים גישה כזו.
תודה,
עופר