גמילה מחיתול

הי מיטל,

הקושי, והתסכול שלך מהתהליך מובן. זהו תהליך שעשוי להיות ארוך, עם אתגרים רבים, קשיים ונסיגות. לצד זאת, נשמע שכן עשיתם צעדים משמעותיים בגמילה, גם אם כרגע זה לא נראה לך כך. בנך מודע לכך שהפיפי יוצא לו וזה חשוב. ישנם ילדים רבים שבהתחלה מודיעים אחרי שעשו, בהמשך מודיעים במהלך ולבסוף מצליחים לומר לפני כן.
ישנן גישות שונות לאחריות הילד וההורה בתהליך הגמילה. ישנה גישה האומרת שכיוון שצריך לגרום לילד לפתח מודעות ההורה אינו מתערב וממתין לילד שיאמר מתי הוא צריך לעשות. גישה אחרת אומרת שכדאי לקחת את הילד לשירותים בזמנים קבועים כדי שילמד להפעיל את השרירים במעורבים בדבר וכדי שיפנים שגרה מסויימת של הליכה לשירותים.
האמת, לדעתי נמצאת איפשהו באמצע וכמובן תלויה הרבה בילד ובהורים המסויימים.
אם לא ניסית עדיין להציע לו ללכת לשירותים בזמנים קבועים אולי כדאי לנסות. למשל: מיד כשקמים בבוקר, אחרי ארוחה, לפני שיוצאים מהבית ואחרי שנכנסים לבית, לפני השינה. ייתכן ושגרה כזו תאפשר לכם לחוות הצלחות, תפחית מתח משניכם ותגרום להפנמה מסויימת של שגרת שירותים. בין לבין ניתן להמשיך ולומר שאם הוא מרגיש שצריך לעשות שיאמר. כדאי לתאר את התחושות הגופניות הנלוות לכך. למשל לומר שאם ירגיש לחץ בבטן שיגיד מהר "פיפי".
איני ממליצה להחזיר את הטיטול וזאת על מנת ליצור תחושה שאת מאמינה לחלוטין בתהליך. זה לא פשוט כי זה מצריך ממך הרבה מאוד עבודה אך בעיקר כי לפעמים זה פשוט מייאש. כפי שאמרתי, אני מאמינה שעשיתם דרך ותוכלו להמשיך בה.

בהצלחה!