לא רוצה לשחק עם הבת שלי יותר

הי שני,

ראשית, כדאי מאוד לתת מקום ולגיטימציה לרגשות הלא נעימים שעולים, גם אצל ביתך וגם אצל בנך. לומר למשל שזה בוודאי מאוד לא נעים לשמוע זאת מהחבר, שזה בטח מעורר פחד לאבד את החבר או החברה. שנית, ילדים מתאפיינים בחשיבה של "שחור או לבן" ולכן הם פעמים רבות אינם יכולים לתפוס שמצב מסויים עשוי להיות זמני. אמירה כזו של חבר עלולה לגרום לילד לחשוב שהוא והילד השני לא יהיו חברים לעולם ושאולי לא יהיה לו עם מי לשחק יותר. כדאי לומר שהילד השני בוודאי כעס ולכן אמר זאת ושהרבה פעמים חברים כועסים ואפילו לא משחקים/נמצאים בקשר לזמן מסויים ואחר כך חוזרים להיות חברים. במקרים רבים המצב הוא אכן כך, וכדאי לתת לילדים את נקודת המבט האופטימית הזו וגם להכינם למצב בו המצב לא יחזור לקדמותו. ברמה המעשית, אפשר להציע לנסות ולהתקרב, אך אם הילד השני לא מעוניין להניח לו. אפשר לחשוב יחד על פתרונות ואפילו קודם לשמוע מה ביתך ומה בנך חושבים לעשות במידה והילד השני לא ירצה לשחק או להיות איתו. גם את יכולה להציע פתרונות משלך, למשל לבדוק האם ישנם ילדים אחרים איתם ניתן בינתיים להתחבר, למצוא פעילות שנחמד לעשות גם לבד.