שינוי בהתנהגות

הי ענת,

את מספרת שבחודשים האחרונים אין לו עניין בדברים רבים מלבד טלויזיה. האם גם התקפות הזעם והאלימות הן מהחודשים האחרונים? אם כן, כדאי לבדוק האם קרה משהו, האם משהו מפריע לו. האם ידוע לך על משהו במשפחה, בבית הספר ועם הסביבה הרחוקה יותר שיכול להפריע לו או לעורר בו קושי או חרדה?

כדאי לנסות ליצור אווירה שבה יחוש בנוח לשתף. אולי כדאי לשבת איתו כאשר צופה בטלוויזיה, להתעניין וליצור תחושה של ביחד. לא הייתי מתעכבת יתר על המידה כרגע על הזמן בו הוא צופה בטלוויזיה והייתי ממליצה דווקא לנסות ולהתקרב אליו דרך הבילוי המשותף.

מה שנשמע לי יותר חמור ורלוונטי כרגע הוא התקפות הזעם המילוליות והפיזיות כלפיך. אתן לך עקרונות כלליים לתגובה אותם אני גוזרת משיטת הסמכות החדשה של חיים עומר. כדאי להצהיר בפניו שאת לא תקבלי יותר מעשים אלה ותעשי כל שביכולתך כדי למנוע אותם. כמו כן אמרי לו שבמידת הצורך תשתפי אנשים אחרים במה שקורה. אני ממליצה, כאשר הוא נוהג באלימות להתרחק (כדי לא לספוג עוד אלימות פיסית), לומר שאמרת שאת לא מסכימה לזה ושתגובה לכך תגיע בהמשך. לא מומלץ להגיב באותו הרגע, אלא להגיב דווקא מאוחר יותר, כאשר הוא רגוע. בזמן שהוא רגוע כדאי לומר שקודם הוא הרביץ/קילל/צעק ולכן את מגיבה (התגובה צריכה להיות משהו שאת מאמינה בו ויכולה לאכוף). לדעתי גם אם הוא צוחק הוא עדיין מצטער שמקבל עונש. אני ממליצה לשתף אנשים אחרים, התומכים בך ובחינוך שלך ולאחר שבנך נוהג באלימות כלפייך כדאי לבקש מהם ליצור איתו קשר ולומר לו שהם שמעו על כך ושהם תומכים בך ולא מסכימים עם ההתנהגות הזו.

את מספרת שאינך תמיד מצליחה לא להתרגז או לצעוק. זה מובן מאוד שכן הורים הם בני אדם. יש לזכור שכפי שבנך מנסה לשלוט בהתנהגותו ולא תמיד מצליח, כך גם את. יחד עם זאת, הדרישה ממנו היא שינסה לשלוט בהתנהגותו וגם את רוצה לשלוט בהתנהגותך. אני מציעה לך לחשוב על כך שאינך חייבת להגיב באותו הרגע כשהוא נוהג באלימות. אם תאמרי לו שהתגובה תגיע בהמשך, תוכלי להיות יתר רגועה ולהגיב כאשר גם את וגם הוא רגועים ושקולים יותר.

בהצלחה!