ממש זקוקה לעזרה לפני שפונה לייעוץ

ביתי בת שנתיים ו 11 חודשים. ילדה חייכנית מקסימה רגישה חברותית ושמחה. לפני 5 חודשים הייתי באישפוז שנמשך 3 שבועות בגלל חשד לרעלת הריון. לפני 3 חודשים נולד לה אח מתוק. מאז האישפוז הילדה לא עוזבת אותי לרגע לא מצליחה לישון בחדר שלה לילה שלם לבד היתה מבקשת מתוך שינה שלא אלך. עכשיו עם המלחמה והאזעקות היא הפחה חרדתית בצורה בלתי רגילה. התייעצתי עם פסיכולוגית ילדים ואמרה לי מה להגיד ואיך להתנהג. אני מנסה לתת לה תחושה של ביטחון של חיבוק ושל אהבה. ברגע שיוצאים מהבית היא שואלת אם תיהיה אזעקה גם כשנכנסת למיטה לישון היא שואלת. היא מדברת על זה הרבה. כל צליל שדומה לאזעקה או ליירוט מבהיל אותה בצורה מטורפת. ומאז שהתחילו האזעקות היא דבוקה לי לרגל ברמה שכל משבצת שאני זזה על הריצפה היא אחרי, צועקת המון, כל דבר מתחיל ונגמר בבכי. הבעיה העיקרית עכשיו שהיא בחופש ואני עם הקטן אם היא כועסת קצת והוא בוכה היא גם בוכה ורוצה שאני ארים אותה ומתחילה לי סימפוניה של צרחות וכשאני מנסה להסביר לה שאני צריכה להרגיע אותו ואז אני אהיה איתה ואחבק אותה הצרחות עולות שלב וזה כבר תקופה ככה רק שעכשיו זה ימים שלמים ואני יוצאת מדעתי. מצאתי את עצמי כבר בוכה. מצד אחד אני אומרת לעצמי תתעלמי היא צריכה להבין והיא יכולחה לצעוק. מצד שני אני מפחדת שהיא תיקח את זה קשה בגלל כל מה שעברה עם האישפוז ואח חדש והמלחמה. הצילוווווו. אני לא רוצה לפגוע בה. כי אי אפשר להגיד שאני חצי איתה חצי איתו. תינוק דורש יותר ידיים יחס הנקה החלפות אני משתדלת כמה שאפשר להניח אותו ולהיות איתה. כשאני מבקשת ממנה שקט כי הוא כבר תכף נרדם,שהרי היא דבוקה אלי, היא עושה דווקא וצועקת או עושה רעש. בכלל עושה הרבה דווקא. כל מה שאני מבקשת היא עושה הפוך או אומרת -לא!! סליחה על האורך ותודה מראש.