אלימות כלפי אחים

שלום לך,
אלימות בין אחים אינה עניין נדיר כלל.
כדי לייעץ אבקש לקבל מידע ברור יותר לגבי סוג האלימות.
האם מדובר במעשים שמביאים למצבי סיכון לפגיעה פיסית חמורה?

האלימות שלה כלפיהם מתבטאת בהרמת ידיים, בעיטות, דחיפות וכד׳. היו מקרים שדחיפה גרמה לנפילה שסיכנה אותם (נפילה ליד פינה של שולחן, מכה חזקה בראש וכו׳). אני יודעת שאחים רבים, אבל מאוד קשה לי עם זה, כי אני מאוד חוששת מהתוצאות. מתי זה אמור להיפסק והאם בכל זאת אני יכולה לעשות משהו כדי להפסיק את זה?

שלום שוב,
אני מאוד מבין את הדאגה שלך לשלומם של הצעירים יותר.
מהתיאור שלך נשמע כי האילמות אינה במטרה להסב פגיעה קשה, אלא הבעה של תסכול או אי שביעות רצון במערכת היחסים ביניהם.

הקושי הגדול שלנו כהורים, הוא לראות את האלימות ולא להגיב, וכדי לשלוט במצב אנחנו נמשכים לעשות כל שביכולתנו: מבקשים, מסבירים, מאיימים, ואף מענישים, וכל זאת כדי שהמצב ישתנה. אלא שפעמים רבות המעורבות שלנו אינה מצליחה לשנות את המצב בטווח האורך. לכל היותר, האירוע הספציפי מסתיים.

הסיבה לכך עשויה להיות גם המעורבות שלנו. לעיתים אחים רבים כדי למשוך את תשומת לב ההורה. עבור הילד - גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב ראויה, שכן ההורה מתגייס ומתקרב. לכן כל עוד אנחנו ממשיכים להגיב למקרי האלימות, הסיכוי שנצליח למנוע אותם פוחת. מעבר לכך, כאשר אנו מגיבים, אנחנו בהכרח נוקטים עמדה אשר משפיעה על מערכת היחסים בין הילדים, ושלנו איתם.

למעשה, אנחנו גם משמרים את המצב, בגלל שאנחנו לא מאפשרים לילדים ללמוד לפתור את הקונפליקט בעצמם. אנחנו מציבים אותם ב"תפקיד" שלהם כל פעם מחדש: יש את האשם, ויש את הנפגע והחלש.
כאשר אנחנו מנסים להשפיע על הצד ה"אשם" אנחנו גם מעבירים מסר לצד השני על כך שאינו מסוגל להגן על עצמו, או לחילופין שכאשר הוא מפגין פגיעות הוא זוכה ליחס. לא מן הנמנע שלמידה כזו מבראה את ה"חלש" להפעיל את ה"חזק" כך שההורה ימשיך להגיב באופן מובחן לשניהם. ה"חזק" עשוי לומר: "היא התחילה" אלא שאנחנו מתקשים מאוד לראות את הנפגע כחזק ושולט בסיטואציה.

לכן המלצתי היא ברוב המקרים וכל עוד אין פגיעה וסכנה מהותית: לאפשר את האלימות ולהתעלם ממנה. במקרה שהאלימות מסכנת - להרחיק בין הצדדים באופן ניטרלי, תוך התייחסות לחוסר היכולת של הצדדים להסתדר יחד, להבדיל מהאשמת צד אחד וניחום השני.

בהצלחה!