בת 10

יש לי ילדות תאומות בנות 10.
אחת מהן ילדה מאוד רגישה, אינטליגנטית. מאוד מאוד חשה את הסביבה. ומאוד רגישה. מאידך, יש לה קושי להתמודד עם תסכול. אם אני אוסרת עליה משהו (אייפד, דמי כיס וכד') היא לעיתים פוצחת בבכי יללני ומעצבן "תני לי עוד הזדמנות", "הזדמנות שניה". שלרוב ניתנת, אך לאחרונה כבר הפכה לכלי משחק בידה. ולאחרונה אני מסרבת לתת.

הבעיה שמטרידה אותי היא שאם היא נכנסת לאיזה התקף טנטרום של תסכול (זה מתחיל ביללות של הזדמנות שניה, עובר לצרחות, השתטחויות ותוך כדי היא מאיימת בבכי "אוף, אני רוצה למות ! בא לי למות ! אני רוצה להתאבד..."

אני מאוד מוטרדת מהביטויים האלה. לא ברור לי איך אני אמורה להגיב. מצד אחד, לא רוצה לעשות סיפור גדול מדי. מעדיפה להתעלם. מצד שני, כן רוצה להבהיר לה שאלו לא אימרות לגיטימיות. ובכלל, גם בשעת כעס יש דרך להגיב. ולא באיומי התאבדות.

אז מה הדרך הנכונה להבהיר לה את זה ??
אני בלחץ מהביטויים האלה (שחוזרים על עצמם בתדירות מסויימת ובעיקר כשמשהו לא מתנהל לפי רצונה...)