בעיות רגשיות וויסות חושי

לא מוכן ללכת לחוגים שמציעים לו לא למופעים והצגות. רוב הסיבות לכך הוא מתרץ בפחד מילדים גדולים ממנו. מגלה לפעמים פחד מקהל הורים וילדים אך זה התמעט משנה שעברה...

הי קארין,

בנך מאובחן עם חשד להפרעת קשב וריכוז. ילדים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז מתאפיינים לרוב ברגישות יתר לגירויים. הרגישות גורמת לילדים אלה להיות מוצפים על ידי גירויים ולחוות הרגשה שלילית כשנתקלים בגירוי שהינו עוצמתי מידי עבורם. זה יכול להסביר את הסרבנות של בנך להסתפר, סרבנות לפעול בגן ואת הקושי שלו עם הנפות באוור ומרעשים. כדי להתגבר על הרגישות כדאי לעזור לו ולנסות, במידת האפשר, להפחית את העוצמה של הגירויים. למשל, לא להניפו באוויר, להנמיך את הווליום במכשירים אלקטרוניים וכ'ו. לגבי פעילויות שהוא חייב להשתתף בהם, כדאי להכין אותו לקראתם, להסביר בפירוט מה יקרה ולברר איתו מה יעזור לו כדי לחוות את החוויה באופן נעים יותר. חשוב, לצד ההגנה מפני גירויים חזקים, לא לוותר על הצבת גבולות ולא להימנע מחוויות חדשות. אלא – יש להתכונן לחוויות חדשות, לתת מקום לקושי ולחשוב ביחד איך להקל עליו את החוויה.

כדאי לשאול את הגננת אם היא מוכנה להכין אותו לקראת פעילויות (למשל – כמה דקות לפני שצריך לסדר את הגן שתאמר לו: "עוד מעט אבקש מכולם לסדר את הגן ואז אני רוצה שאתה תיקח את הקוביות למקום"). זה חשוב לגבי פעילויות רגילות ובמיוחד אם יש דברים חדשים שחורגים מסדר היום בגן.

הפרעת הקשב והריכוז מתאפיינת גם בקושי להתרכז לאורך זמן. בגן, הגננת יכולה להוציא אותו להפסקות יזומות על ידה במהלך הריכוז. הקושי להתרכז ולהצליח במשימות גורמים לתסכול ולתחושה של חוסר ערך עצמי. לכן, אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז יש מקום רב להכלה ולאמפטיה כלפי הקושי להתרכז וכלפי תחושות הכשלון. חשוב להסביר לבנך שלפעמים הוא לא מצליח להתרכז או לעשות משימה אבל יחד עם זאת הוא עדיין ילד מוכשר וטוב ואחרי שינסה כמה פעמים הוא יצליח. זהו מסר שהורים רבים מעבירים לילדיהם ממילא אבל במקרה של ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז יש להדגיש עוד יותר את המסר הזה.

לגבי מה שכתבת, שהכול התחיל כשנכנסת להריון עם תאומים, להערכתי אין קשר בין הדברים. הפרעת קשב וריכוז הינה הפרעה עם בסיס נוירולוגי. ייתכן שאת חווה אשמה והרגשה שיכולת לעשות משהו אחרת אך אני לא חושבת שכך הדבר. נשמע שאת אמא אכפתית ואוהבת ואין קשר בין הדברים.

בהצלחה!