מיואשת, אנא הכוונתכם.

שלום
בתי נושקת לגיל חמש ובני לשנתיים. מאז שנולדה הינה בעלת מזג לא קל. תמיד התעקשה, לא הקשיבה ושום דבר לא הלך בקלות איתה. היא ילדה מפונקת, חכמה, בעלת אינטילגנציה רגשית גבוהה, חברותית מאוד ומוכשרת מאוד בעיקר בתחום האמנות. לאחרונה לא מקשיבה בכלל, עצבנית מתמיד (אפילו בדברים קטנים למשל אם לא מצליחה לצייר לב על הדף כמו שהתכוונה היא צורחת "אוף", רוקעת ברגליים מעיפה את הטושים לכל עבר), מתחצפת ולא מנומסת (למשל, צועקת עלינו אם לא מקבלת מה שהיא רוצה, משתמשת הרבה במילים "לא בא לי", זועפת ועוד). היא מאיימת שתרביץ לעצמה או לנו (למשל "את רוצה שאני אתן לעצמי בוקס בבטן?" "אתם רוצים שאני אפרק אותכם?") ואף לעתים עושה זאת בפועל. יש לציין כי הזוגיות בקשיים רבים, אבל גם זה לא דבר חדש או טרי. אנו בקושי מדברים ואם כן אז רק על הילדים/בית, רבים המון (לעתים גם ליד הילדים). ניתן לראות בשבועות האחרונים כי גם בני החל לצרוח ולהרביץ. אני מרגישה שאנחנו בלופ שקשה לצאת ממנו, אני עצבנית בטירוף והיא עצבנית בטירוף וכבר לא ברור לי איך לעצור זאת. אני מותשת מהתקפי הזעם שלה. היא יכולה לבכות על משהו שעות, לבקש משהו מליון פעם למרות שאין אותו או שהחלטנו שלא לתת לה אותו וזה מעייף כל כך. הסבלנות כבר מתמוגגת ואנו צועקים ואף מענישים (לא האמנו בשיטה זו אף פעם) בכך שאנו שמים אותה לחשוב או בכך שאנו לוקחים לה דברים שהיא אוהבת למשל את הצבעים שלה או האופניים. לציין כי בעלי אינו מוכן ללכת להדרכה הורית, טיפול זוגי וכו' ואני הולכת לבדי לטיפול. האווירה בבית מתוחה, מדוכדכת, אין אוויר. מיותר לציין כמה רגשות אשם ומחשבות יש. אנא עזרתכם הדחופה.