נושא רגיש ומטריד במיוחד

שלום,
אני פונה בנושא די רגיש וטרי.
לפני קצת יותר משבוע, התלוננה בתי בת השנתיים וארבעה חודשים שכואב לה ב"פיפוש". כשחזרה על אמירה זו שוב במקלחת, בעודי מסבנת את איזור איבר המין שלה, חשבתי שאולי מדובר בחבלה או בדלקת בשתן ולמחרת בבוקר התייצבתי איתה בקופת החולים. בדיקת השתן הייתה תקינה ולמחרת שלחנו גם תרבית שתן. גם בדיקה חיצונית של הרופאה לא הראתה כל אדמומיות או דבר אחר. טרם התקבלו תוצאות התרבית.
בסופ"ש האחרון, כאשר שאלתי אותה האם עדיין כואב לה הפיפוש, השיבה באמירה "שרה תיגע בפיפוש של רחל" (שם בדוי אך הכוונה לבתי). לילדה אין כל אינטראקציה עם אדם בשם זה ועד היום חזרה על משפט זה בעקביות כבר למעלה מ-4 פעמים. את שעות היום היא מבלה בגן או בנוכחותי בבית או מחוצה לו.
פניתי למנהלת הגן הפרטי (שנמצא בפיקוח משרד החינוך והבריאות) ושאלתי האם ישנה סייעת חדשה או מישהי שהגיעה להחליף באופן חד פעמי או כל אישה אחרת בשם זה שיכלה להיכנס לגן. כפי שציפיתי, תשובה הייתה שלילית. שאלתי גם האם יש ילד או ילדה הקרויים בשם זה. נעניתי בשלילה. הגן מרושת במצלמות והצוות נוכח שם באופן קבוע. בכל מקרה, בהצעתה של מנהלת הגן, נכנסתי עם בתי לגן ובחיוך רחב (ככל שיכולתי) ביקשתי מבתי שתראה לי מיהי "שרה". שיערתי שייתכן והיא קוראת למי מן הצוות בשם זה, למי מן הילדים או אפילו לבובה, או כל משחק אחר. שאלה זו לא העלתה דבר.
אני אובדת עצות בעניין זה. מחד, העובדה שבתי נקבה בשם של אדם שאיני מכירה וחזרה על אמירה זו , אינה נותנת לי מנוח. מאידך, איני רוצה להפוך זאת לעניין דרמטי עבור הילדה ובטוחה שעליי להיות ערה לנושא בעדינות. חשוב לי לציין, כי לא היו שינויים חריגים בהתנהגות הילדה. היא החלה ללכת לגן רק בגיל שנתיים וחודשיים (עד אז אני או הסבים שלה טיפלנו בה בבית) והיא עדיין בתהליך של הסתגלות. בבקרים היא נוהגת לומר "לא רוצה לגן" ולעיתים מסרבת לנעול נעליים, אך נכנסת ברצון ומגיבה בחיבה רבה לגננת ולסייעות. מדובר בילדה בעלת יכולת שפתית גבוהה ואוצר מילים רחב.
אני זקוקה לעצה כיצד להמשיך להיות ערה לעניין זה מבלי לעורר עניין מיותר אצל הילדה ובכלל כיצד להתייחס לאמירה זו.
נ.ב: עד כה תוצאות תרבית השתן טרם התקבלו. בתי ממשיכה להתלונן בעיקר כאשר אני מסבנת אותה בשעת הרחצה.