קשיי היפרדות אצל בת 3.5

אני מקווה שזה הניסוח הנכון.
בתי בת 3.5, לפני כחמישה חודשים נולדה לה אחות קטנה. היא ילדה מאוד מאוד חברותית ופתוחה ולפני הלידה נהגה לישון הרבה אצל סבא וסבתא שלה (הורי) ולפעמים סתם להתארח אצלם בלעדינו.
מאז הלידה היא מתקשה מאוד להפרד מאיתנו. היא לא מוכנה להשאר לישון אצל הורי, היא לא רוצה להשאר אצלם או אצל חברים אחרים לבד (גם לא אצל הסבא והסבתא האחרים שלה, אבל הם גרים רחוק כך שזו לא ממש אופציה ממילא). הבעיה היא שהיא מאוד רוצה, אבל כשמגיע הרגע היא כאילו נבהלת ומתחילה לבכות. לפני כמה ימים היא ביקשה להשאר לבד אצל חברה, לקחתי אותה לחברה (שגרה לידינו) והיא אמרה לי ביי ביי בהתלהבות ושלחה אותי לדרכי....ושניה אחרי כן (לפני שהספקתי להגיע אל הדלת) היא רצה אליי בבכי וביקשה שאשאר או שאקח אותה הביתה איתי (כמובן שנשארתי). אותו דבר עם שינה אצל הורי- היא מדברת על זה בהתלהבות עד לרגע שבו זה קורה ואז אותו בכי מגיע והיא מיד מתחרטת ורוצה הביתה או שנשאר איתה שם.
היום אמא שלי הייתה אמורה לקחת אותה לים, היא דיברה על זה כל השבוע וסיפרה לגננות ולחברים שלה בגן, והבוקר היא שוב התחילה לבכות ואמרה שהיא לא רוצה.
עוד פן להתנהלות החדשה הזו- היא בוכה בכל בוקר בפרידה בגן. אני יודעת שטוב לה בגן, היא ילדה מאוד וורבלית ומספרת לפרטי פרטים מה קורה בגן, היא רצה למטפלות בשמחה וכשהיא רואה שאנחנו הולכים היא מתחילה לבכות (היא באותו הגן כבר שנתיים וחצי ועד הלידה זה לא היה קורה).
השאלה היא מה מומלץ לעשות - אני לא רוצה להכריח אותה ללכת להורי או לחברה לבד אם היא לא רוצה, אני לא רוצה שמשהו כיפי יהיה כרוך בעצב מבחינתה. מצד שני, זה נורא מתסכל כי אני יודעת שהיא רוצה את זה ואני נורא רוצה לעזור לה להתגבר על הפחד הזה. איך אני עושה את זה?????
אמא שלי טוענת שזה רק עניין של זמן וששווה להמשיך ולהציע לה עד שתסכים, מצד שני אני חושבת שאולי ההצעות האלה רק מלחיצות אותה, כי היא רוצה ולא מצליחה ואולי זה מלחיץ אותה ומעורר תחושות של אכזבה מעצמה. מה כדאי לעשות?