פחדים וחיזוק הביטחון העצמי

שלום,
בננו בן שנתיים ותשעה חודשים. בגדול, ילד חכם ונבון, אהוב ומאושר.
לאחרנה אנחנו מוטרדים מ-2 תופעות בולטות בהתנהותו:
1. פחדים - הוא מתחיל לתאר פחדים שונים לדוגמא מזאבים. אנחנו מסברים לו שמותר לפחד, אבל היות ובסביבתנו אין זאבים, הוא לא צריך לפחד. גם משתדלים לחבק אותו כשהוא מזכיר פחד.
הוא גם מפחד מאנשים שהוא לא מכיר.
אני מאושפזת כבר קרוב ל-3 חודשים בשמירת הריון, וברור לי שזה משפיע, אבל גם כאן בבי"ח הוא מפחד מדבר מוזר - פח האשפה בחדר, אז אנחנו מעודדים אותו להשליך דברים לפח ומשבחים אותו על כך.
איך מתמודדים עם כל נושא הפחדים באופן כללי? איך מסבירים לו שזה לגיטימי לפחד, ועם זאת להתגבר על הפחד? אני יודעת שזה גיל שבו מתחילים פחדים, אבל הייתי שמחה לקבל קצת כלים ע"מ להתמודד עם העניין, בייחוד לאור העובדה שאני עוטפת ובעלי מאמין יותר בגישה של "לזרוק למים". אני חוששת שהגישות השונות שלנו יבלבלו וישפיעו על בננו.

2. ביטחון עצמי - יש לנו תחושה שיש לו קצת בעיה בביטחון העצמי ומאוד היינו רוצים לחזק אותו בנקודה הזו.
אני יודעת שיש טיפוס של מוביל-מנהיג ויש טיפוס מונהג. במקומות (גן, בית, בית הוריי) שהוא מרגיש בטוח הוא יכול להנהיג, לכוון את הדברים כרצונו. אבל כאשר הוא לא מרגיש בנוח, הוא ממש מונהג.
עם זה אין בעיה, אבל לדוגמא, כאשר הוא נמצא עם בן של חברים שלנו, הוא פשוט נותן לו לעשות ממנו "קטן". אותו בן של חברים פשוט משפיע עליו: בני צוחק כשהוא צוחק, צועק כשהוא צועק, הולך אחריו לכל מקום ולצערנו, אותו בן של חברים שם לב לזה וממש מנצל את זה לרעה לעיתים, ובמקרים קיצוניים אפילו מרביץ לו. כאשר זה קורה, בני "חוטף" ונעלב ולא עומד על שלו. לא מחזיר לו או משהו כזה (הודף אותו מעליו לדוגמא), אלא בוכה ונפגע.
גם בגן, אם מישהו מרביץ לו, הוא פשוט נעלב ולא מגן על עצמו.
מצד שני, בני עדיין רוצה להיפגש עם אותו בן של חברים. אנחנו לא ממש מעוניינים בזה. אנחנו מעדיפים להפגיש אותו עם ילדים אחרים, שיותר דומים לאופיו: שקטים, משחקים יחד, לא רבים וכו'...

איך עובדים על זה? איך מלמדים אותו לעמוד על שלו? איך מחזקים אותו? האם הגישה שלנו (להרחיק אותו מהילד הפוגע) נכונה?

אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי
אשמח לשמוע את תובנותיכם

תודה