ייעוץ לאמא דואגת...

שלום רב,
יש לי ילדה בת שנתיים שבשבוע האחרון חל שינוי קיצוני בהתנהגות שלה.
אנחנו עדים להתקפי בכי וזעם בכל פעם שקורה משהו שהוא לא לשביעות רצונה.
הרבה מהמקרים קשורים לנושא של אוכל (יש לציין שבד"כ היא ילדה שאוכלת יפה מאוד למרות שבחודשים האחרונים היא נהייתה יותר בררנית)
בגן לדוגמא, במקום ארוחת צהריים מבקשת עוגיה וכשהיא לא מקבלת היא פשוט מחליטה לא לאכול.
בבית היא מבקשת לאכול ארוחת ערב על הספה וכשמסבירים לה שארוחת ערב אוכלים ליד השולחן היא מחליטה שלא לאכול בשילוב התקפי בכי והשתטחות על הרצפה.
למעשה, אנחנו עוברים כמעט מדי יום מצב של בכי מתמשך מהרגע שחוזרים הביתה ועד שהולכים לישון...
אנחנו מרגישים שעצם העובדה שהיא מבינה הכל אבל עוד מתקשה להביע את עצמה מוסיף לתחושת התסכול כי לפעמים אנחנו גם לא לגמרי מבינים...
אני מכירה את המונח "גיל שנתיים הנורא" וייתכן וזה הסיפור אבל מאחר והשינוי כל כך קיצוני אנחנו מודאגים ותוהים האם יש עוד משהו שאולי אנחנו מפספסים, ובעיקר רוצים להתייעץ כיצד נכון להתמודד עם המצבים הללו, מצג אחד להציב גבולות ומצד שני לתמוך בה בתקופה שניכר שגם לא פשוטה עבורה...

תודה מראש