בן 4 כועס יחסית הרבה

היי שרון
לדעתי את התחלת להתנהל נכון, את משקפת לו את המצב, את ממללת לו מה הוא מרגיש, ואת אפילו מציע לו להירגע. אני אישית לא אוהבת את המושג "עונש", או "תחשוב על מה שאתה עושה". בדרך כלל הילד בזמן הזה חושב כמה לא אוהבים אותו, הוא עצוב ואף אחד לא איתו, ובכלל לא טוב לו. אישית הייתי ממליצה לך להגיד שאתה נרגע בחדר בלי העיניין של "לחשוב" (הרי הוא לא באמת חושב)
בשלב הראשון אנו עושים הכנה מראש. (כן שיחה קצרה בנושא) כאשר אתה כועס אתה יכול לפנות אלי, אני כאן תמיד יעזור לך להירגע.
אם הילד ניגש עם בעיה, אנו מתפנים עליו מיד, מקשיבים לו - הקשבה מלאה, (ללא טלפון חכם ביד). מציעים לו אלטרנטיבות לתסכול. למשל "אפשר את החטיף אחרי הצהרים" / "אני יכולה לרכוש לך את החטיף הזה מחר אחרי העבודה." ללא שימוש במילה לא- רק אפשריות שכן אפשר. רצוי להציע גג 3 אפשריות. אני אישית ממליצה על 2.
*** זכרו תציעו פתרונות ולא תכתבו פתרונות.
כאשר הילד מתפרץ מאותם דברים שכבר המללנו, וכבר הצענו פתרונות. ילד בחר לא לגשת אלכם (כן הוא כבר יודע שזה מה שהוא צריך לעשות). הוא עכשיו שוב בהתפרצות על אותו נושא. כאן אני מציעה פתרון נהדר, חדר הירגעות.
חדר הירגעות יכול להיות כל חלל בבית שאתם תבחרו, כורסא בסלון, חדר של הילד, חדר משחקים. כל מה שמתאים לכם.
***חדר הירגעות הוא לא עונש- הוא כלי שעוזר ומלמד את הילד להירגע.
***במשך כל הזמן זכרו, אנו לא כועסים ולא צועקים על הילד, הוא לא אשם. הוא פשוט עוד לא למד איך להירגע בצורה נכונה.
אך משתמשים נכון בחדר הירגעות:
שלב ראשון: תמיד לפני שעושים שינוי מדברים עם הילד, מסבירים לו מה הולך לקרות. (כמובן לא ברגע של התפרצות הכעס, אלה בכל רגע שאתם מבינים שהילד רגוע ויש הקשבה).
שלב שני : כאשר הילד נמצא בהתקף זעם, אנו מרימים אותו, (ילדים בוגרים אנו מובילים מהיד – הרי הם לא ממש רוצים לשתף פעולה כרגע).
בשבוע / שבוע וחצי הראשונים, אנו נכנסים עם הילד ביחד לחדר, הילד יכול לעשות מה שהוא רוצה בחדר המטרה שהוא יירגע. אם הוא מתחיל לשחק זה נהדר הוא נרגע.
(אתם לא מאפשרים לילד להתנהג באלימות. באלימות ישר עושים חיבוק דוב). אנחנו רק יושבים שם וממתינים. בפעמים הראשונות הילד לא מבין מה עושה ההורה, הוא ינסה למשך בחולצה, לזרוק חפץ לצעוק חזק. במצבים כאלה כל מה שאתה אומרים, זה אני יהיה כאן עד שתירגע. (אם הילד מטפס אליכם על מנת לקבל חיבוק, תנו לו חיבוק, אל תגידו לא. הוא זקוק לזה. אבל בשום אופן אל תתחילו לשחק או לנהל שיחות, זה לא זמן איכות או שעת הסבר).
תגידו לו שברגע שהוא ירגוע , אפשר יהיה לצאת מהחדר ולחזור לשחק בסלון. בפעמים הראשונות זה יכול לקחת המון זמן (תלוי גיל הילד). מפעם לפעם הזמן יתקצר.
שלב שלישי: אחרי שאתם רואים ומבינים שהילד הבין את הרעיון (הוא בחדר עד שהוא נרגע).
המשך בתגובה...
הורים טובים

לבד
כל פעם שהוא מתנהג בצורה שלא מקובלת על חוקי הבית הוא ילך לחדר להירגע.
שלב רביעי: בשלב זה אתם רואים את הילד מתחיל את ההתפרצות, כאן אתם אומרים לו חמוד גש לחדר להירגע (ללא כעס). הילד כמובן לא אליך ישר – הוא נורא כועס עכשיו, אז אתם מובילים אותו לחדר ללא מילים, הוא יוצא ואתם מחזירים. גם זה שלב שיכול לקחת כמה ימים (תלוי בילד) עד שהילד יבין שאין טעם לצאת, תמיד יחזירו אותו.
מניסיון אישי אני אומרת שזה פתרון נהדר, אני אישית לא אוהבת את הגישה של "שב בצד ותחשוב" כל מה שהם חושבים זה על זה שאמא שלהם רעה... או בגישה של לשבת בצד דקה לכל שנת גיל. כי לא כל ילד בין שלוש נרגע ב3 דקות.
הילד מבין היטב שלא מדובר כאן בעונש, הוא יכול לצאת מהחדר מתי שהוא רק ירצה ברגע שהוא נרגע, הוא מבין שהיציאה מהחדר תלויה רק בו.
בהצלחה

שני- הורים טובים

הי,
תודה על התשובה המאוד מפורטת - אנחנו בהחלט נאמץ את המונחים הללו ואת הדרך הזו.
שאלה קצרה נוספת - במכלול שינויי ההתנהגות שעוברים על הקטנצ'יק, התחיל גם קטע שכשאנחנו באים לאסוף אותו מהגן (אנחנו או הסבים - זה לא באמת משנה מי כי הוא מתנהג כך לכולם), הוא לא מוכן להגיד שלום, לא חיבוק, לא נשיקה, לא כלום. הוא פשוט יושב ומתעלם וממשיך לעסוק בשלו. אני מאוד מבינה שהוא אוהב את הגן, כיף לו בפעילות שהוא עוסק בה ולכן הוא לא רוצה לעזוב, אבל אני לא מבינה למה הוא לא מסוגל להגיד שלום. כאילו הוא כל הזמן כועס ובאמת שאנחנו לא מבינים למה כיוון שכשאנחנו באים לאסוף אותו מהגן אנחנו עושים את זה בהכי שמחה והתלהבות.
זה קורה בסיטואציה נוספת בבית, רק כלפיי, כשאני מגיעה מהעבודה בשעה מאוחרת לפני שהוא הולך לישון (קורה פעם אחת בשבוע), הוא לא מוכן להגיד לי שלום או לדבר איתי ורוצה רק את אותו מישהו שהיה איתו כל אחה"צ (בדרך כלל הסבתא). אני מניחה שזה נובע מאיזשהו כעס על כך שלא הייתי איתו במהלך אחה"צ, אבל אני לא כ"כ יודעת איך להתמודד עם זה. האם להתעלם? האם לשבת ולהסביר לו כל פעם מחדש שיום אחד בשבוע אמא צריכה לעבוד עד מאוחר?
נשמח לשמוע עצות לגבי שתי הסיטואציות הללו...

תודה רבה!

היי דבר ראשון זה נהדר שהוא מרגיש בטוח בגן....וזה גם בסדר שהוא לא רץ להגיד שלום. לדעתי אתם צריכים להכניס סדר יום קבוע. אני ממליצה לדבר איתו ולהסביר לו מה הולך להיות כך יום, כך הוא לא יהיה מופתע לראות את הסבתא, או אותך כאשר אתם אוספים אותו. הוא יצפה לזה.
יום לפני שאת יודעת שלמחרת את תחזרי מאוחר תזכירי לו. (חשוב להתייחס לנקודת מבט של הילד....) זאת אומרת במקום להגיד לו אני צריכה לעבוד עד מאוחר ואתה תהיה עם סבתא... תציגי את הדברים אחרת... מחר איזה כיף לך אתה הולך לשחק עם סבתא ב.... ואמא תגיע אחרי ארוחת ערב... (זה כולל גם הכנה מראש, וגם איזה כיף עם סבתא במקום מחר אמא צריכה לעבוד אין בררה אתה עם סבתא).
בהצלחה
הורים טובים בפייסבוק.

הרצאה של ד״ר בר יוסף , נוירולוג ילדים, ב-Medikids, הרצליה פיתוח. 6334*

הי שרון,

לדעתי כדאי לבחור במה לטפל. אם הוא רק צועק כאשר אומרים לו לא, ניתן להגיד שאתם מבינים שהוא כועס אך שבבית שלכם מדברים ולא צועקים. כדאי להתייחס בעיקר אם זורק חפצים או מכה ואז כדאי לעשות הפסקה בחדרו אך להיות לידו ולא להשאירו לבד.